לשאוף לנשוף

לא לספר את האמת, זה שקר? ולא לספר לכם את האמת? ז'תומרת, יש חוזה לא כתוב? יש, כשהתחלתי לכתוב התחייבתי בפני עצמי שכל מילה שתכתב פה, בנוגע אלי לפחות, תהיה אמת. לא רציתי להתחבא מאחורי המסך הזול של "הגזמות ספרותיות נחוצות", לא רציתי את התירוץ הנדוש "אבל זה סיפור", פה זה לא סיפור. בגלל זה, מוזר ככל שיראה הדבר, מאחורי מסך השם הבדוי, וכתובת המייל הבדויה, אני נחשפת הרבה פחות מאשר במקומות אחרים, כי כאן אין אמתלות.

אתמול הייתי אצל אווה (מה, קצת רוחניות, אסור לי?). משהו שהתחיל נגמר, הייתי עצובה. דיברנו על אהבה, נושא, שבטח שמתם לב, מעסיק אותי לאחרונה. דיברנו על הצורך לשמור פאסון. דיברתי על הגילוי שלי, שהדרך הכי טובה להחזיק מערכת יחסים לאורך זמן היא לשמר את הגבר במצב של רעב מיני וחוסר ביטחון, אבל כמו שאמר ז' (אות בדויה) – "אוקיי, לאורך זמן; אבל איפה מערכת היחסים כאן?", והבנתי שיש לי טעות בסיסית. אני הרי לא צריכה פחד כדי לאהוב. אני פורחת בדיוק במקומות האלה בהם אני מרגישה מוגנת לחלוטין, כשאני יודעת שאני רצויה, שמתייחסים אלי כאל קסם. כשאני מתחילה לפחד, יוצאת ממני ביצ' הרסנית, מרירה, לא רציונאלית, והורסת הכל מהר מהר, כדי לחזור לפחות לביטחון שבבדידות.

כשהתחלתי להיות חברה של משמו, אחרי שלושה שבועות בערך, הוא היה מגיע לישון כמה שעות אחרי, כי היה חייב ללמוד, הייתי שוכבת במיטה, לבד, משוכנעת שהוא עומד לעזוב אותי, תקועה בהתקפי חרדה מטורפים, שלא יכלתי להודות בקיומם. אני תוהה מה היה קורה אם בשלב ההוא היה לי את האומץ להגיד, "בויו, אני פוחדת, תרדים אותי ורק אחר כך תחזור לעניינים שלך". הרבה זמן חשבתי שהטעות העיקרית שלי אתו הייתה לשכך כמה שיותר מהר את החרדות שלו, שידע שאני כאן, שירגיש מוגן, אבל זו לא יכולה להיות טעות. הטעות היא להיות עם מישהו שמסוגל לא לרצות כי הוא מרגיש שכבר השיג.

אווה אמרה – "את יכולה לבוא לאהבה כשאת מודדת שטחים בצורה מדויקת, עם רשימה, ורק אם כל הסעיפים מתאימים להחליט מה את מרגישה, ובטח מחשבים מתאהבים ככה, או את יכולה לבוא עם האמת שלך, להציג אותה, לדעת על מה את לא מוכנה לוותר, ולפעול בהתאם לאמת הזו". הפעם, עם האיש שנגמר אתמול, סטיתי מהאמת שלי, אבל הרבה פחות מכפי שעשיתי בעבר. ויתרתי, אבל ידעתי למה אני לא מוכנה, ושם התבצרתי. היה טוב. פחות טוב מכפי שהיה יכול להיות, אבל מספיק טוב. אם אני צריכה לעשות מאזן, היה לי חודש מוצלח, שמח. חודשים שמחים הם לא משהו שניתן להקל בו ראש.

"ומה עם השגרה?" שאלתי, והיא ענתה שהדרך היחידה להרוג את השגרה היא לנסות ללמוד לראות כמה שיותר דברים בעיניים של ילד. לדבריה זה משהו שאפשר ללמוד לעשות, וגם אם זה יצליח רק ב-5%, דיינו.