לו הייתי יודעת לרשום, הייתי עושה את זה עכשיו.
יושב שתי שורות לפני, ארבעה כיסאות ימינה. מה שאני רואה עכשיו זו כתף שרירית, חצי זרוע, אוזן קטנה, עצם לחי, ריסים ארוכים, קצת סנטר.
לבוש כאילו זרוק, אבל מגולח היטב, הסתפר לא מזמן, ג'ל בשער. גם הגופיה שהוא לובש מסגירה את העמידה לפני המראה בבוקר. יש משהו יהיר בגברים שלובשים גופיות, יהיר, ומעורר חשש שמא הם הומואים, אני מקווה שהוא לא הומו. הוא פורש את היד, לא שעיר במיוחד. שרירים רוקדים לו מתחת לעור. הנה, קיבלתי מבט על כפות הידיים, בדיוק איך שאני אוהבת, גדולות, אצבעות דקות, מעוצבות, הצפורניים כסוסות לגמרי, מה זה אומר עליו?
השיזוף שלו מתחיל לדהות, אבל עדיין יש לו גוון חם, של קיץ, עוד חודש בלי שמש והוא יקבל את הצבע הצהבהב הזה שאנשים שמשתזפים יפה מקבלים בחורף. זז באי נוחות, יכול להיות שהוא מרגיש את הבחינה שלי? שאני כותבת עליו? מתגרד באוזן, אלוהים, בבקשה שלא יחטט, הוא לא מחטט, מסתכל לצדדים, אני בטוחה מכאן, כדי לראות אותי הוא צריך לעשות סיבוב מלא. יש לנו אותו תיק, יש לו טעם טוב.
איזה טעם יהיה לעור שלו? אני רוצה להעביר את קצה הלשון משקע הצוואר עד האוזן, הוא יגרגר? יצטמרר? יאהב את זה? לנשוך אותו בעדינות בכתף, להריח אותו. איזה ריח יהיה לו? הוא ידע לקרוא אותי? כשנתנשק הוא ידע לחכות עד שאני אכניס את הלשון ראשונה?
שולח, אסאמאס , מעניין למי. כשהוא זז השרירים שלו עושים לי שמח, אני רוצה להניח עליהם יד, להרגיש אותם. העור שלו נעים?
מסתובב, קולט אותי, נהיה לי פינג! בכוס, מסמיקה קצת ומתחילה לכתוב במרץ.
השעור נגמר, יוצאת לפניו, מתעכבת קצת, כאילו עסוקה, כדי לראות אותו. גבוה, דק, מעשן. בדרך החוצה אני מסתכלת בהשתקפות שלי בחלון, ורואה אותו ממש מאחורי. יוצאים מהבנין, הולכים במקביל, הוא מסתכל עלי, אולי הוא יגיד משהו? מישהו קורא לו, מתעכב, ממשיכה ללכת. בחוץ, בשער, שוב הוא, מסתכלים, כל אחד הולך לדרכו.
אולי בשבוע הבא?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
