לשאוף לנשוף

לפני כמה ימים שלחתי לאורי המנייאק אסאמאס, אתם יודעים, נגמר מה שנגמר, ואני מאמינה, על סמך נסיוני הדל, שהדרך הכי יעילה להתגבר על משברים רגשיים היא קודם כל לנתק את הנאמנות של הגוף, ברגע שהערגה הפיזית לאובייקט מסוים מבוטלת, דברים נוטים ללכת יותר בקלות (לא, זה לא תירוץ להשתרמט, רק רעות חושבים עלי כאן). שום דבר גס לא כתבתי, סתם "מה קורה?" מנומס.

אתמול, בעודי אצל אלי, הטלפון מצלצל ובמסך מהבהב "אורי", עניתי, ובחושניות שאלתי, "מותק, מה העניינים?", כחכוח נבוך מהצד השני –

"זה לא אורי, זה אבא של אורי, אורי בארה"ב, וראיתי שהגיע מסר מהמספר הזה, אז חשבתי להודיע לך, למסור לו משהו?"

למרות שהוא לא ראה אותי, הייתי סמוקה עד קצות האזניים ומלמלתי בחיישנות,

"לא לא, זה בסדר, רק רציתי, אהמ, לא חשוב..."

אני מתנחמת בכך שלא עניתי ב- "הלו מותק, מתי אתה עושה אותי?".

בניו פארם

הלכתי עם הג'ינג'י לקנות דברים בניו פארם, ליד הקופה היה לוח שנה של האגודה למלחמה בסרטן, והקופאי שאל אותי אם אני מעוניינת לקנות, עלה עשרה שקלים, קניתי. הג'ינג'י אמר, בצחוק,

"יאללה, מה את משחקת אותה נדיבה? את משקיעה בעתיד של עצמך"

חייכתי, והקופאי אמר בזעזוע, "חס וחלילה! חס וחלילה!".

אמרתי לו שבערך ל-80% מהאכלוסייה יהיה איזשהו סוג של סרטן בשלב זה או אחר, והוא ענה לי מכל הלב, "הלוואי שכל הסרטן ילך לערבים ואנחנו נישאר בריאים!".

הבנתי שיש אנשים שאשכרה חושבים ששמלאנים זו המצאה של התקשורת.

מי מפגרת?

הגיעו תוצאות הפסיכומטרי של הג'ינג'י. 659. הבלונדיני: 711. השאטני: 630. אני? 599. לא נעים בכלל להיות מוכרזת באופן רשמי כמפגרת של משפחת אהרונסון.

דימיטריוס סלון לכלות

שלחו אותי לגבות צ'ק. ברור למה אותי, כי אני נורא מפחידה. ידוע שאנשים רואים בחורות ממושקפות, בגובה 158, ששוקלות 50 ק, וישר נותנים להן צ'קים. החייב היה הבעלים של "דימיטריוס סלון כלות" (משהו שקשור לבחירות, אמנם המועמד שלו הפסיד, אבל על החולצות שכתוב עליהן "רמי סופר, ה- פ שלך במועצה", לא צריך לשלם? צריך).

זו הייתה הפעם הראשונה שנכנסתי בה לסלון כלות, נורא התפעלתי. הכל היה מה זה בטוב טעם – ככה מחופה בחיקוי עץ בוק, עם עמודי פרפקס שקופים ממולאים חרוזי זכוכית מחליפי צבעים, ותמונות של כלות עם שערות מעוצבות נחשים נחשים, כמו מדוזת ממש.

במשרד שלו היה עוד יותר בטוב טעם, אפילו היה שם באר קטן, מלא משקאות משובחים, כמו שיבאס וקמפארי, יעני, אם מישהו מוציא לפחות 6000 שקלים על שמלה לערב אחד, יותר עדיף באמת שיוכל להשתמש בשכרות כתירוץ.

ידעתם ששמלות כלה מורכבות בעצם משני חלקים? ז'תומרת, המחוך והחצאית הם לא בילט אין? נפעמתי. אפילו בחרתי את המחוך האהוב עלי, נו, השורה התחתונה, השני מימין (אמנם גלית לוי, אבל הרעיון ברור). זה מה שיפה בחיים האלה, לא מפסיקים ללמוד בהם.

את הצ'ק? לא, לא ראיתי, מעניין, בדיוק לא היה עליו פנקס.