לשאוף לנשוף

חוץ, יפו, צהריים, זוג עומד בפינת רחוב, מסתכלים אחד על השני בחיוך,

שפתיים מתקרבות לנשיקה.

- פלופ -

-פיצקי?

- כן, פיצקית?

- אני חושבת שציפור חירבנה לי על הראש.

הבחור פוסע צעד לאחור, מסתכל.

פיצקית... את צודקת.

The End

כשהייתי קטנה, המכונות האלה שמכניסים אליהן כסף והן מוציאות מסטיקים מעופשים היו בין הדברים הנחשקים בעולם. בדרך כלל המלכה האם התנגדה לעצם הקנייה, ואמרה שהיא מוכנה במקום זה לקנות לי בקיוסק מסטיק טרי, פפפחחח, כאילו שבמסטיק טרי יש את הקסם של מסטיק שיצא מהמכונה.

בגרתי מאז, ונהיו לי שקלים משלי. עד היום יש סיכוי לא רע שאם אני אראה מכונה כזו, אני אכניס שקל ואוציא בעליצות עדשים או סוכריות ג'לי מעופשות.

אבל עכשיו הכול השתנה, הכול!

הביאו לחנות מכונה כזו, ויש בה שלושה תאים: בוטנים אמריקאים, מסטיקים וסוכריות עדשים.

בכל פעם שאני מבקשת מאבא שלי שקל למכונה הוא נותן לי, ונאנח למלכה, "את רואה, אם היית מסכימה אז, היום לא הייתה לנו ילדה מפגרת". אבל השוס האמיתי הוא שיש לי מפתח למכונה, אני יכולה לפתוח אותה, ולקחת כמה עדשים שאני רוצה.

אוח, המבטים מלאי הקנאה של הילדים שווים הכול.