כינוי:
Xanty72 בת: 52 פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2005
כעת נעבור לשלב התפילות:
קודם כל, בנות, הבה נפצח בתפילה קלה:
אלוהים, אני רוצה להיראות כמו נאווה ברק. לא, אני לא רואה להיראות כמו נאווה ברק כשאני אהיה בגילה, אני רוצה להיראות כמו נאווה ברק עכשיו.
לתפילה יש גם חלק ב: אלוהים, אני רוצה טעם בבגדים כמו של נאווה ברק, וגם תקציב לבגדים כאלה, חןחן.
מה נאווה ברק עכשיו? אתמול הייתי בחתונאז', וגם נאווה ברק הייתה שם. אחד משני חבריו הטובים של המהמם התחתן. המהמם התכוון להיות חתיך אש אש וללבוש חליפה, לכן הייתי צריכה להתאים את עצמי לקונספט, דבר שהצריך ביקור אצל אביטל המרשעת, שמרטה, משכה, גזרה, ולבסוף צבעה את בהונות רגליי בצבע "אדום - אם תקרא לי אולגה, אני אענה". למרות שאין הנחתום וכו', ברצוני לציין שהייתי לבושה tres יפה, ולשם שינוי, העזתי להפגין קצת סגנון בבגדים. בסוף אני עוד אדע להתלבש והכול.
היה מעולה, באמת, לא נראה לי שאי פעם הייתי בחתונה שהופגן בה כל כך הרבה, נו, איך קוראים לזה... טעם, טעם משובח. הכול היה נורא נכון, החל משמלת הכלה, וכלה באוכל. אני בהחלט יכולה להתרגל לסגנון חיים כזה, עכשיו אני צריכה רק למצוא מישהו שיכול לממן את זה באופן סדיר.
אבל לא התכוונתי להשוויץ (סתם, נו, קצת, מה קרה?), אלא לדון בתופעה נורא מדאיגה שנחשפתי אליה שם: גיליתי שאצל נשים ממעד סוציו-אקונומי מסוים, עור הפנים נוטה להיות צעיר ב-20 שנה בערך מעור הצוואר והידיים. לא שיש משהו רע בניתוחים פלאסטיים (יש, אבל אני לא רוצה לפצוח בהרצאות בפמיניסטית זועמת). רוב הנשים שם נראו נפלא, הן היו מאוד רזות ומטופחות. זה נראה מוזר, הניתוחים הפלסטיים האלה יוצרים איזשהו אידיאל יופי חדש, אסתטיקה של חדרי ניתוח אפשר לקרוא לזה. היופי שבעור מתוח מדי, שפתיים נפוחות מדי, שדיים עומדים מדי. זה נראה כמעט אנושי, אבל רק כמעט. נשים בנות שישים, שלא מרשות לעצמן את השקיעה הנינוחה לתוך גילן. למה הן לא מרשות לעצמן פשוט להתבגר? לעולם לא יגיע הרגע הזה שבו אפשר יהיה סוף סוף להוציא את הבטן, לנשום לרווחה, ולהגיד שמה שיש זה בסדר, תודה.
האמת היא שבשלב מסוים זה קצת העציב אותי. תהיתי כמה זמן, כסף ומשאבים נפשיים הן משקיעות כדי להיראות כך, זו ממש משרה מלאה. התעמלות, דיאטות, קרמים יקרים, ניתוחים, ספא, וכל זה כדי לנסות לעכב עוד קצת מה שלא באמת אפשר לעכב.
אני יודעת, עכשיו יסבירו לי שאנחנו חיים בחברה שסוגדת לנעורים, ושככה זה. ובכן, זה לא מדאורייתא. לפני לא יותר מדי שנים אף אחד לא סגד לנעורים. מה יש בנעורים האלה שכל כך מסעיר? הורמונים מוטרפים וחצ'קונים? טיפשות אומללה ורגשות שלא יודעים מה לעשות עם עצמם? אנשים אשכרה שוכחים כמה גיל 13-24 היה נורא? נו, כן, העור מתוח. ואני אומרת, אם החיים כל כך מחורבנים, לפחות שיהיה עור מתוח בתור פיצוי.
כל כך חשוב להמשיך להיות אובייקט מיני עוד קצת? זה משהו שאני לא באמת מצליחה להבין. לא אכפת לי להיראות טוב, אבל כמות המשאבים שאני מוכנה להשקיע בזה די מוגבלת, אני לא רואה את עצמי עובדת משרה מלאה בלהיראות טוב, ועוד משכנעת את עצמי שאני עושה את זה בשביל עצמי ולא בשביל הסביבה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
