קראתי את הפוסט הזה, של המגא-בלוגר שכתב פוסט מטא-בלוגי על הנובו-בלוגרים, וליבי, ליבי גאה. איזה פאקינג כתיבה, איזה בהירות, פלאס שנינות, ואיך הכניס לסו-קולד מתיימרים משכונת הצמרת, ממש, שיגעון בגנון.
ועל מה מתלונן האדון המגא-בלוגר? על זה שנובו בלוגרים מעיזים לכתוב על דברים, שהוא, שהפריח את שממת הבלוג העברי שכח כבר מזמן. מה לו ולהתלבטויות על רמת חשיפה? הוא הרי פתר את הבעיות האלה כשאנחנו, אלו שחלב בלוגם עוד של שפתיהם, עדיין בזבזנו זמן ב...(מסמיקה) פורומים! רחמנא לצלן.
ואללה, יש נושאים שאחרי שנכתבו, בייחוד על ידי זקני השבט, אין טעם לכתוב אותם עוד. ולמה? כי המגא-בלוגר משתעמם מזה. מעניין אם ריקי כהן, שאותה הוא מכיר מהריל לייף (זו עברית הדבר הזה?) מרגישה מחויבת להפסיק לשרך את דרכיה, ולכתוב נושאים שרלוונטיים לדעת חכמינו.
כאן אני מדמיינת את פאפא המינגווי, תנצב"ה, יושב, רובה ציד בידו האחת, מקטרת בפיו וצלצל בין אצבעות רגליו, ואומר בעוז, "זהו, אני כבר כתבתי על ציד, אף אחד לא יכתוב על ציד יותר!", כשהוא צודק, הוא צודק! ואני, נובו-בלוגרית פוחזת, מגרדת בראשי ותוהה, האם יואיל המגה-בלוגר ויתן לנו, תינוקות שנשבו, רשימת נושאים אסורים לכתיבה? כאלה שהוא וזרח ברנט כבר סיכמו בינם לבין עצמם?
ועוד תהיה אחת עולה במוחי הריקני, כל הקטע הזה של זכויות פז"מ, לא עובר אף פעם? הייתי משוכנעת שאחרי הצבא זה נגמר, ופתאום מתברר לי, שגם בבלוגיספרה יש זכות ותיקים? האם עלי לחשוש שמא יעירו אותי באמצע הלילה כדי להכין קפה לאחד הראשונים? ואולי הוא עוד ירצה שאקציף לו החלב או משהו, לא יודעת איך עובדות זכויות הפז"מ כאן, בחיי.
והטרונייה הזו על ההם, שם, בפנטהואז, "כי יש שם כמה מאוד מאוד משעממים, שלא לומר טרחנים ומלאי קשקושים ". הניחוח ענבים חמוצים עולה באפי? לא, חס ושלום, הוא רק רוצה ששם, בדירות היוקרה, האיכות תשתפר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
