כינוי:
Xanty72 בת: 52 פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2005
מון שרי, זה בלתי אפשרי
קראתם "עלמה"? זה מגזין חדש, המטרה היא לעשות מגזין כמו בלייזר, אבל לנשים.
ברגע זה אני אוחזת בידי את הגיליון הראשון, ותוהה מה יותר עדיף לי, להתעצבן, או לקוות. לדברי המקורות שלי במערכת, אני קהל היעד של העיתון הזה. זה נורא מרגש אותי, להיות קהל היעד של משהו מעבר לדודות שנהנות לסנן "בקרוב אצלך". כשאני מנסה לחשוב איזה מן קהל יעד אני, אחרי שאני גומרת להשתכשך במילים כמו "מתוכחמת, אורבאנית, מעודכנת, ביקורתית, משכילה..." או להתפלש במילים כמו "פלצנית, דעתנית, יומרנית, קשקשנית", נשאר משהו מאוד בסיסי: אני רוצה מגזין שידבר אליי. אם אני צריכה לבחור בין "לאישה" או "את", אני מעדיפה "לאישה" כי "את" נורא מעצבן, אבל שניהם לא ממש בשבילי. "לאישה" מכוון רחב מדי, ו"את" מכוון נובורישי מדי.
האמת היא שאני נורא נזהרת בביקורת - נורא קל להגיד "זה לא בלייזר", זה באמת לא בלייזר, אבל גם בלייזר לא הפך תוך ארבעה גיליונות לבלייזר. גם נורא קל לי ליפול לפח "הבחורה הנכונה" (זו שתוקעת גערפסים ומבעירה נאדים, לפי הקריטריונים של "עכבר בנות" [מישהו זוכר אותו?]), שנורא אוהבת מגזינים לגברים, אבל חושבת שמגזינים לנשים זה פויה כזה ונורא לא מגניב.
אני מנסה לחשוב מה משותף לכתיבה של הכותבות שאני אוהבת, מעבר לטכניקה, נושאים וכאלה - ומה שחוזר על עצמו זו אמת. כולן כותבות את האמת שלהן, למרות הכאב והפחד שבחשיפה, למרות שהאמת הזו הרבה מאוד פעמים רחוקה מלהחמיא, היא שם, לטוב ולרע**. וזה מה שאני רוצה לקרוא במגזין כזה, קודם כל אמת. בבלייזר יש כזו, גם כשהיא מסתתרת מאחורי ציניות ודחאקות. יכול להיות שאמת גברית יותר מקובלת חברתית? אין לי מושג.
כשאני רואה על העטיפה של מגזין שאני קהל היעד שלו כותרת כמו "מחפת חתן? לא יכולות לעזור לך. אבל מצאנו אחלה נעליים בפריז", זה לא נראה לי מגניב, זה מעצבן אותי. וזה מעצבן אותי לא כי אני לא רוצה להתחתן, או כי אני לא אוהבת נעליים, בייחוד בפאריז, אבל רבאק, אפשר קצת לרדת מהקטע של הרווקה הפסאודו מגניבה שנורא עסוקה בלחפש חתן ולהתנחם בנעליים? מספיק, כולם יודעים שאנחנו שנונות, כולנו מצצנו, עשינו אנאלי, השתכרנו כמו גבר וזיינו מישהו בדילדו העצום שאנחנו שומרות מתחת לכרית. אחרי שכל זה הובהר, אפשר להירגע עם הקטע של הדאחקות, ולהתחיל להיות אמיתיות?
אני אקנה את המגזין שוב, כי יש לו פוטנציאל עצום, אבל אם הוא יהיה גירסת שנות האלפיים של שיח הכוס המגניב, כשיש לו יכולת להיות הרבה יותר מזה, זה יהיה די עצוב.
** אמת זה לא להתאבד על הכתיבה, או לכתוב רק על סבל, גם לכתוב על זיונים לא מעיד על יותר מדי אמת.
גל עכור של פרידות, עזיבות ואיומי סגירה עובר על הבלוגיספרה. במקרים כאלה, לא נותר אלא ללנקק ליצירת המופת של אינדי, שגם היא פורסמה, איך לא, בפורום של בננות.
אנא, במטותא, קיראו והפנימו, למען איכות החיים של כולנו, שלי בעיקר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
