| |
לשאוף לנשוף |
כינוי:
Xanty72 בת: 52 פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2005
סיפור שמתחיל בלוויה של ג'ינס
ידעתי שאני משמינה בחודשים האחרונים, אבל הקיץ אפשר לי לעשות את זה בלי שום בעיה. אני לא לובשת ג'ינסים בקיץ, וכל השאר מספיק מרווח כדי לעלות עליי גם כשאני עולה, ועולה, ועולה, ואז עולה עוד קצת. לרגל סוף הקיץ החלטתי למדוד את הג'ינסים האהובים עליי, אלה שמצולמים שם למעלה, ואחרי שהם הגיעו לי לירכיים הם נאנחו בעצב, ואמרו לי, "מותק, עד כאן, זה לא אנחנו, זה הירכיים השמנמנות שלך". מייד הודעתי למהמם שמהיום אני בדיאטה, ובערב צעדנו נמרצות בצפונתלאביב. נחמד לצעוד בצפונתלאביב, אין כמעט חרא של כלבים על המדרכה, וגינות נטועים צמחים מדיפי ניחוח.
אתמול פצחתי בצעדה נוספת, עם הט', תיכננו בסוף הצעדה לפצות את עצמנו בכדור גלידה על עוגמת הנפש, אבל כשהיינו ברוטשילד פינת שנקין הסלולארי שלי צלצל, ואימא שלי אמרה שאני צריכה לחזור הביתה, כי סבא שלי מת. היינו בטוחים שסבתא שלי תמות קודם, אבל הוא עקף אותה בסיבוב. עכשיו נשארה לי סבתא אחת, או קליפה של סבתא, וזהו.
היום הייתה הלוויה. היו די הרבה אנשים, מוזר שדווקא את הפוסט של שלשום פתחתי ב"דע מאין באת ולאן אתה הולך ובפני מי...". הרב אמר שזו זכות גדולה למות בימים האלה, ממש לפני ראש השנה, כי לאלוהים אין זמן לעשות חשבונות, וכולם מקבלים קארט-בלאנש לגן-עדן. הוא גם אמר משהו על זה שצדיקים גדולים הם אלה שצריך לשבת עליהם שבעה רק יום אחד. אני חשבתי לעצמי שאם הגרויסע צדיק הזה הגיע לגן-עדן, הוא בטח מסתובב ומעיר הערות על גודל התחת והשדיים של שאר המנוחות שם. ממנו קיבלתי את חוש ההומור הקצת, אהמ, בעייתי שלי.
אני לא יודעת מה אני מרגישה. היה סבא, ואין עוד. הוא השאיר אחריו אישה, שלושה ילדים, 11 נכדים שכולם יזכרו אותו טוב, והמון ציורי שמן מחרידים שצייר בעצמו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
