לשאוף לנשוף

אף לא בא לי בירושה מאבי

כי מסלעי וצורי נקרתיו,

וחצבתיו מלבבי.

אני מחליפה את הדיסקים בצ'יינג'ר לעיתים רחוקות מדי. לא יודעת איך נתתי למוסיקה להפוך לחלק כל כך שולי בחיי. פעם היה לה הרבה יותר מקום, הייתי קוראת ביקורות, מתעניינת, קונה דיסקים, הולכת להופעות. היום החלפתי. המבחר קבוע למדי: יהיה שם u2, משהו של ספרינגסטין, איזה ישראלי כועס, עוד ישראלי פסאודו רוחני, משהו רועש, ואחד של טראנס, לזכר הימים הטובים. ניצוץ אחד בצור לבי מסתתר,

ניצוץ קטן - אך כולו שלי הוא לא שאלתיו מאיש, לא גנבתיו - כי ממני ובי הוא.

איבדתי קצת את הסבלנות לטראנס, אני צריכה להיות במצב רוח מאוד מיוחד כדי להתחבר ליופי שברעש. היום זה התחיל בהדרגה, קודם השמעתי את הראשון של כנסיית השכל, ונזכרתי בעופר צ. שהכיר לי אותם. הוא היה משדרות, גם הם. לוקאל פטריוטיזם כזה. בחור יפה עופר, גבוה מאוד, שלדי, אף נשרי, עצמות לחיים גבוהות, כפות ידיים מרהיבות. סוג של נסיך יגון. הייתי דלוקה עליו בתיכון, אחרי הצבא, כשהוא התחיל אתי, לא האמנתי שזה קורה. יורם חזן מייבב "אני מאמין בך \ לא מאמין באהבה \ מאמין בכל דבר שיחזיק אותך", ואני מתופפת על ההגה, נזכרת, תוהה מה תהיה ההרגשה להתקשר אליו אחרי כל השנים האלה. ותחת פטיש צרותי הגדולות, כי יתפוצץ לבבי, צור עוזי, זה הניצוץ עף, נתז אל עיני

ומעיני – לחרוזי

משם עברתי לפיית'לס, ההוא לא יכול לישון, אינסומניה. שטיחים של צלילים משתלבים. אחלה. עכשיו צריכה יותר חזק. אסטרל פרוג'קשן are in the house. מגבירה למקסימום. מכונית מצ'וקמקת יש לי, אבל מערכת בת זונה. הגשם על חלונות המכונית, הכביש פנוי, סוחטת את הדוושה עד הסוף. עכשיו אני בחיים, לגמרי. אתמול ניצחתי איזה חנון ירושלמי בפתיחות, האכלתי אותו עשן שלושה רמזורים, לא ידע מאיפה זה בא לו. רוצה ללכת למקום רועש, שהמוזיקה תתחבר לי לפעימות הלב, לבחור ילד יפה, שיזיין אותי בעמידה, ב- 160 BPM. כותבת פוסט.

ומחרוזי יתמלט ללבבכם, ובאור אשכם הצתיו, יתעלם ואנכי בחלבי ובדמי את הבערה אשלם.