לשאוף לנשוף

שני פוסטים ביום, זה כבר מצדיק ביטול מנויים, אז אני אעשה את זה בשושו, ולא אודיע למנויים שיש עוד פוסט. הא!

איפה היינו? נגמרה האמבטיה,  ירדתי לביתי הקט (זובי קט, אחלה בית, בקרוב יגרשו אותי, אני מרגישה גירוש מתקרב), ואחרי חצי שעה של רביצה מעולפת הגעתי למסקנה שאני מעדיפה לגסוס על כורסא שעושה מסאג', וכזו יש אצל השכנים מלמעלה, נובורישים שכמותם. מייד אספתי את כל הציוד הדרוש לביקור נוח – שמיכת פליז צהובה, כי ידוע שצהוב יפה לבריאות, אחד ספר Bleak House, שאני עומדת לגמור, למרות שעבה כמו הארי פוטר והרבה פחות מסעיר; מתישהו, כששוב יהיה לי אינטלקט אולי אכתוב עליו, פלאפון, ואת הקלינקס לושן שלי, יצאתי מהבית בטריקת דלת עליצה, הגעתי לדלת של השכנים, ומה התברר? שוד ושבר! השארתי את המפתח נעול בבית שלי.

מייד התקשרתי לשכנה מלמעלה, ואמרתי, לה, "אמא! אני נעולה מחוץ לבית!", השכנה מלמעלה, צדיקה שכמותה, אמרה שהיא מייד מגיעה, ואכן אחרי חצי שעה שעמדתי בחוץ, כמו מפגרת, עם שמיכה צהובה, ספר, פלאפון וטישו, היא חזרה. למה זה לקח כל כך הרבה זמן? ובכן, הורי הם דמויות מפתח בעירנו הזעיקה, והיא לא יכולה ללכת ברחוב בלי להתעניין בשלומו של כל מי שהיא רואה בדרך, משנה לה שבתה יחידתה גוססת? לא.

אבל היא עשתה לי מרק עוף, אז סלחתי.