בעודי פוסעת נמרצות מהעירייה לכיוון החנות עצר לידי ערסמוביל (כולל כאלה כחולים על מכסה המנוע) והערס פנה אליי. הסכיתו:
ע: סליחה, אפשר לשאול אותך משהו?
מתקרבת, לא יותר מדי.
ע: ראיתי אותך פעמיים כבר, ואת נראית לי בחורה מאוד נחמדה.
א: תשמע, זה נורא מחמיא לי, אבל יש לי חבר.
ע: איזה מזל את?
א: דגים.
ע: דגים זה טיפוסים רומנטיים, הם ממשיכים לחפש תמיד
(תוהה האם הרגע הוא קרא לי שרמוטה בוגדנית, מחליטה שהוא בעצם התכוון להחמיא לי, כנראה)
א: מצאתי, תודה.
ע: איזה מזל הוא?
א: שור.
ע: שור לא הולך בכלל עם דגים, חבל על הזמן של שניכם. מאיפה את?
א. אשקלונית.
ע: איפה נולדת, באוקראינה?
א: לא, ממש כאן, בברזילי (מצביעה לכיוון הכללי של בית-החולים).
ע: וההורים? נכון שאימא שלך לא יהודיה?
א: יהודייה דווקא.
ע: אימא יהודייה זה חשוב.
א: כן, חשוב.
ע: אז אין סיכוי, אולי תקחי את הטלפון שלי, תתקשרי אליי?
א: אני אוותר בינתיים.
לא ממלא אתכם גאווה לדעת שלערסים של ארצנו חשוב להיות בטוחים שהרוסיה שהם התחילו אתה יהודיה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
