המפ, זה בהחלט ולגמרי מביך, אבל האמת, צודק. תחום הטקסטיל לא מעניין אותי, במכירות אני מאוד לא מוצלחת, או שלא נכון, אני מאוד מוצלחת, אבל זה לא כישרון שאני אוהבת לנצל, וכבר יותר מדי זמן אני מתחבאת כאן מהחיים. היה נעים דווקא, לא לעשות יותר מדי, ולקבל על זה כסף, אבל בסופו של דבר, זה מנוון, ואני לא מנצלת כאן שום יכולת שיש בי. ז'תומרת, אני בתור גרפיקאית, זו בדיחה די עגמומית. אתמול הוא אמר שדי, ושאני אמצא עבודה. התגובה הראשונה הייתה בעתה, ראיתי את עצמי הופכת להומלסית, וגם נורא דאגתי לכל מסעדות היוקרה בתל אביב, איך הן תסתדרנה בלעדי? אבל יום אחרי אני מרגישה בעיקר הקלה. הגיע הזמן לגדול, והוא כנראה עשה לי את הטובה הגדולה ביותר. חזרתי אליהם לפני חמש שנים, אחרי שהייתי משוגעת הרבה, ובשנה ומשהו האחרונות עבדתי בחנות, כמעט שנתיים בעצם, לחוסר שביעות רצונם של כל הנוגעים בדבר. אני מניחה שכדי למצוא עבודה אני אצטרך לוותר על הסימסטר הבא, אבל גם זה בסדר, נעשה דחיית לימודים, והיי, אני אהיה בחורה עובדת, כמו כולם.
למישהו יש עבודה כאן?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
