אני לא מסוגלת לכתוב מה שבאמת מעיק עליי. זה קשר לאמונה המוצקה שלי שמילים יוצרות מציאות, וצריך להיזהר במה שחושבים, במה שאומרים, במה שכותבים. זו תקופה לא פשוטה, שבעקבותיה יבוא שינוי. אני כבר יודעת שכל שינוי הוא לטובה, תמיד, אבל בדרך-כלל לפני שמגיעה ההבנה שהשינוי הועיל, יש שלב מעבר שבו אני סובלת יסוריי לידה מחדש.
הייתי רוצה לדעת להיות מסוגלת לקבל שינויים יותר באהבה. לדלג על השלב המתפתל שחייב לבוא לפני שאני מצליחה להבין ששוב השארתי מאחורי נשל, וכל החלפת עור שכזו מקרבת אותי יותר למי שאני רוצה להיות.
האמת היא שגם כאן יש התקדמות: פעם התנגדתי לשינויים בכל הכוח, בצרחות קללות ובעיטות, הייתי נאחזת בציפורניים בעולם הישן שלי ומתמלאת טינה. אז זה לא שעכשיו אני לא יכולה להגיד שהשינוי שעומד לבוא משמח אותי, אבל אני בהחלט סקרנית לראות מה יקרה, ומה מחביא הנשל הבא.
אין מה לעשות, החיים, גם כשהם מסריחים, הם חומר טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
