לשאוף לנשוף

אתמול בלילה קברתי את הראש בכרית כשהעוזרת הסתובבה בסלון ועשתה את הדברים שהיא עושה, ואז היא צעקה לגנן שהסתובב בחוץ שאוי ואבוי לו אם הוא יעשה אבק. מייד הזדקפתי במיטתי, ותהיתי שמא זה אומר שסוף סוף הפכתי לרוזנת.

מנקה? יש. גנן? יש. ציפיתי שהמשרתת האישית שלי תיכנס לחדרי ובידיה מגש ועליו תה וקרואסון, במקום זה העוזרת צעקה עליי, "יאללה, תעופי כבר מהמיטה, אני רוצה לגמור וללכת הביתה!".

בחיי, כבר אין שום כבוד לאנשי אצולה במדינה הזו!

נורא נורא חשוב: כידוע לכולם, או שלא כידוע, זה לא ממש משנה, אני סובלת מכולסטרול גבוה. עוד אחת מהירושות המעולות שקיבלתי מהוריי, כמו הסנטר הנסוג, הנטייה להשמנה דווקא באזור הבטן, וקוצר ראייה טראגי. לא מזמן קראתי על תכונות הפלא של שמן זרעי ההמפ, שמכיל חומצות אומגה ועוד כל מני דברים שאמורים להפוך אותי לבחורה בריאה ומאושרת. אי לכן עשיתי מעשה, ורכשתי בקבוק שמן זרעי המפ (למקווים: לא, אין בזה THC). הכול טוב ויפה, חוץ מבעיה אחת חמורה: השמן מגעיל. זאת אומרת, אני די בטוחה שכל שמן אחר שהייתי שותה ממנו כף ליום היה מגעיל אותי באותה מידה, אבל אין מה לעשות, זה פשוט דוחה, ואני לא רוצה לדבר על הגרעפסים שזה עושה אחר-כך, כי אני בחורה עדינה.

הם אומרים שאפשר לתבל בזה סלטים ובעצם להשתמש בזה לכל דבר שמשתמשים בו בשמן בצורתו הקרה, אבל אני שונאת סלט.

בקיצור, אם מישהו טס לארצות הברית, אני דורשת שיביא לי כמוסות של שמן המפ. תודה.

סתם הרהור: לא מצחיק שכולנו, גם אלה שמצויים במערכת יחסים עדיין ממשיכים לצפות שאצל אחרים זה איכשהו יהיה מושלם, ומתרגזים כשזה לא כך? אז לא, זה לא מושי מושלם, וזה גם לא צריך להיות. נכון שתמיד הבטיחו לנו שהם חיו באושר ועושר, אבל גם כשיש אושר ועושר, יש ימים בהם הנסיך טרוד ולחוץ, וימים בהם הנסיכה אינה נופת צופים, וזה לגמרי בסדר.

מסקנת השבוע: אם אינך כוכב רוק, יצר הרס עצמי מפותח זה דבר מאוד לא סקסי.

רגע של הארה: אני רבה עם אנשים מאותה סיבה שאני עושה קעקועים, כדי להיות זו ששמה את עצמי מחוץ לקולקטיב, ולמנוע מהקלוקטיב את האפשרות לדחות אותי. כואב להיות בנאלית.