לשאוף לנשוף

ביום שבת התקיים אירוע היסטורי בתולדות משפחת אהרונסון בכלל, וש. אהרונסון בפרט. אני לא אחזיק אתכם במתח – ניקיתי את האוטו. אמנם רק מבפנים, כי, נו, גשם וזה, אבל גם ניקיון רק מבפנים זה בערך 100% מכפי שהאוטו קיבל בשנה האחרונה.

למה לא לקחתי אותו לשטיפה? כי המצב שלו היה כל כך מביש, מזוהם ומגעיל, שפחדתי שהאלה בשטיפה יפיצו בכל העיר שהבת של האהרונסונים היא הבחורה הכי מטונפת שהם מכירים. ככה העניין נדחה ונדחה, אבי, שיחיה לקח אותו פעמיים לשטיפה חיצונית (היי, פעמיים בשנה זה לא כזה רע), אבל הבפנוכו, כבר היה קצת קשה לזוז בין חפיסות הסיגריות הריקות (קאמל סופר לייט, למי שמתעניין), בקבוקי המים המינרלים המלאים כדי מחצה, ארון הבגדים שהצטבר לו מאחור (מעיל זמש, חום, מעיל פליס תכלת, שני זוגות גרביים, שתי חולצות טריקו, תחתונים), ארון התרופות שהצטבר לו בצד (שלושה סוגים של סוכריות מציצה, ואופטלגין פג תוקף מזמן. אני אוהבת תרופות שפג תוקפן, מאמינה שזה מרכז את החומרים הפעילים), חתיכות מהאוטו עצמו שעפו לכל מני כיוונים, דיסקים, משקל אדם (??), המון עטיפות של ממתקים, קבלות של חניונים, להביא לאבא שלי, שיקבל זיכוי ממס הכנסה (שני משפטי המפתח שהוא גידל אותי עליהם מהדהדים בי כל הזמן:

1. לשלם ולמות תמיד יש זמן.
   
2. שכירים חיים על ההכנסות, עצמאים חיים על ההוצאות)  ולכלוך בלתי מזוהה – צמחים, אבנים, אבק, בקיצור, לא נעים.

בליל של שישי נשבעתי שמחר, על הבוקר, שטיפה! ואכן, קמתי, צחצחתי שיניים, עשיתי פיפי והתיישבתי מול המחשב, לראות מה קורה כאן. אחרי שלוש שעוד החלטתי שדי, מספיק, שטיפה!

הלכתי לבית של השכנים מלמעלה, הודעתי להם שהיום? שטיפה! אספתי את המצרכים הדרושים:

1. שואב אבק
   
2. מטליות ניגוב
   
3. חומר לניקוי כללי (אמא שלי נשבעת בפנטסטיק)
   
4. ספריי כזה שעושה נעים לדשבורד
   
5. דלי
   
6. מטאטא
   
7. חומר לניקוי שמשות
   
8. ניירות עיתון. ידוע שאין כמו ניירות עיתון לניקוי שמשות.

כולם במשפחה התעלמו ממני, עד שהתחיל להישמע קולו של שואב האבק. זה הוציא את אבא שלי מהבית, להסתכל עלי בתדהמה. "את באמת מנקה את המכונית?"

"לא מנקה מנקה, רק מבפנים"

נהיה לו מבט קצת חשדני כזה, נראה לי שהוא חשב לעצמו, "אוקיי, הילדה השתגעה, כמה יעלה לי עכשיו להחזיק אותה בבית משוגעים שיטפל בה ברמת החיים שהרגלתי אותה אליה? אולי כדאי להחזיר אותה לעבודה וזהו?", מייד הוא קרא למלכה האם:

"בואי תראי, היא מנקה את המכונית"

זה הביא בריצה גם את המלכה האם וגם את הג'ינג'י והבלונדיני, שהתקשו להאמין שאכן זה קורה. לא שהם חשבו לעזור לי, חס וחלילה, לעומת זאת, בעצות הם לא חסכו. היה קצת מביך, לנקות כשכל המשפחה בוהה בי בתדהמה, "אולי תלכו תקראו לשכנים? לא, שכולם יסתכלו", אמא שלי הסתכלה על הג'ינג'י, ואמרה לו, "לך מהר, תגיד לאורנה ששלומית מנקה, היא לא תאמין!". אורנה לא הייתה בבית, חבל.

אחרי זמן מה הם התעייפו להסתכל ולעוץ עצות, ופנו איש איש לענייניו, ואני, כבר שלושה ימים יש לו מכונית נקייה, וכל מי שעולה, אני מכריחה אותו לנער רגליים קודם.

פינת המעצבן: יש מאמר על דיקנס שאני צריכה לקרוא, ונמצא בספר שיש ממנו רק עותק אחד בספריה. מה האדם הסביר היה עושה? מצלם את הדפים הרלוונטיים ומחזיר את הספר למדף? נכון? מה עשתה הבת זונה שאין לי מושג מי זו, אבל שאלוהים יעניש אותה? שאלה את הספר לחודש.

פינת המתח: נראה לי שהכרזתי על ג'ון אפדייק כגאון הרבה לפני הזמן. עדכון יבוא.