לשאוף לנשוף

יש בהמשך ספוילר לסרט "פשוט מאוהבת"

אתמול ישבנו, המהמם ואנוכי, ותהינו מה לעשות. בסופו של דבר החלטנו ללכת לסרט "פשוט מאוהבת", מה רע? אין כמו קומדיה רומנטית קלילה כדי להתחיל שבוע חדש. קומדיה רומנטית היא ממתק שטעמו מוכר: מכירים, מתאהבים, עוברים כמה מכשולים, האהבה מנצחת, הקהל יוצא מהקלונוע בחיוך דבילי ושוכח תוך רבע שעה מה היה בסרט.

המכשולים הפעם היו חמודים במיוחד: ראפי (אומה תורמן. תגידו, תמיד היו לה כאלה שדיים גדולים, או שהייתה כאן התערבות כירורגית קטנה?) מתאהבת בדייב (בראיין גרינברג) שצעיר ממנה ב-14 שנה, וחוץ מזה, אימא של דייב היא במקרה גם הפסיכולוגית של ראפי. אחלה פוטנציאל צחוקים, לא?

ואכן, ההתחלה הייתה מקסימה. תורמן מהממת כהרגלה, הדייב הזה הוא גור אדם מקסים שכל בחורה סטרייטית הייתה שמחה לפרוש עליו את חסותה, וסטריפ משעשעת למחצה בתפקיד הפסיכולוגית הניורוטית. הם מתאהבים, הגיל מקשה, וגם זה שתורמן לא יהודייה הורג את סטריפ המסכנה, אבל כולנו יודעים שזה טיבן של קומדיות רומנטיות, ובסוף האהבה אמורה לנצח, מה, לא?

אז זהו, שלא. כאילו, כל הסרט פוסע במשעול הנכון: הם מכירים, מתאהבים, מחליטים להתעלם מהפרש הגיאלים המחריד ביניהם, אימא שלו איכשהו מצליחה לקבל את השיקסע. השיקסע משחררת את האמן שבתוך הז'יד לחופשי ומסדרת לו קשרים עם עולם האמנות, ואז, בסצנה הלפני אחרונה של הסרט היהודון חוזר לזרועותיה של תורמן והוא רוצה לעשות לה ילד (היא נורא רוצה כבר ילד, בכ"ז, בת 37), והיא, בסצנה מביכה להפליא אומרת לו שלא, תודה, כי היא יודעת שהוא לא באמת רוצה את זה, ומספיק לה שהיא יודעת שהוא רצה כדי לגרום לה אושר. קאט, הזוג נפרד, עוד סצינה מחרידה, המסך עולה, ובאולם הקולנוע נשארת אחת א' המומה, ומסתכלת על בן הזוג שלי (שצעיר ממני רק בחמש שנים, תודה לאל על חסדים קטנים) באיבה לא סמויה כלל.

הדיווה קוראת להם "סוכני הפחד" - כל אישה בת שלושים פלוס שעוד לא מילאה את תפקידה הביולוגי מכירה אותם היטב, את סוכני הפחד האלה, כל ההורים, שכנים, קרובי משפחה, חברים, מכרים ובכלל אנשים שאת לא ממש מכירה, שסופרים לך ללא הרף את הביציות, ועוד כמה שנות פוריות נשארו לנו. מישהו באמת חושב שיש אישה בת שלושים פלוס שעוד לא ילדה ורוצה ילדים ולא עושה את החשבון הזה לבד לפחות שלוש פעמים ביום? הרי דואגים לפמפם לנו את שוועת הביצית ללא הרף: עוד חמש שנים, עוד ארבע, עוד שלוש, אופס, עצרי, כאן פג תוקף כרטיסך (מי אמר, ואיפה?), עדיף שתלכי להתאבד, ומה היית כל כך בררנית עד עכשיו? תראי מה זה, נגמרו לך הביציות כולן, איזה קטע. קריירה רצית? לבחור בן זוג הולם רצית? לכי תזדייני. עכשיו הצטרפו לסוכני הפחד הגברת תורמן והגור היהודי הקטון שלה -  

בוא אליי, נער יהודי יפה עיניים, אני אלמד אותך כל מה שגרושה מהממת בת 37 יכולה ללמד. אצלי תדע איפה נמצא הדגדגן, איך מספקים אישה, אני אתן לך לגיטימציה לבחור באמנות כבמקצוע ואכיר לך מביני עניין, אולם ברגע בו תרצה לתת לי מה שאני רוצה, ילד, אדע שלא, זה הזמן לשחרר אותך ולשלוח אותך לדרכך, הלא מי אני, חורבת ביציות שכמותי, לעומת העתיד המזהיר שמצפה לך?

נשבר לי מהם, נשבר לי מסוכני הפחד האלה. נשבר לי מהצביעות והשמרנות שנועדו להשאיר דברים בדיוק איך שהם. הרי הפרש של 14 שנה בין גבר לאישה זה הדבר הכי לא מעניין בעולם. כולנו ראינו סרטים בהם שון קונרי בן ה-97 מזדיין בכיף עם ילדונת בת 25, או מייקל דאגלס בן ה-67 מזדיין עם גווינית פאלטרו, מה לא בסדר בזה? אבל אישה בת 37 מתאהבת בבחור בן 23, זה כבר ממש דוחה, ואף פוגע בסדר החברתי. ומה היא מעיקה עליו בכלל עם הביציות הרקובות שלה? פיכסה.

כבר ראינו קומדיות רומנטיות בהן גבר עשיר התאהב בזונה, גבר עשיר התאהב במשרתת, גבר עשיר התאהב בנערה ממוצא דל, ובכולן האהבה ניצחה, נו, הפכים נמשכים וכל זה, אבל הנה, אישה מתאהבת בבחור צעיר, ופתאום הוליווד השמרנית והדוחה נזכרת שלא תמיד האהבה מנצחת, מה פתאום?