אהמ, בנים, תעשו לעצמכם טובה, אל תקראו.
למשמו ולי היה דיון בלתי פוסק, "הגוף, מכונה מופלאה? צטט והבא נימוקים", אני, ככל הדיוט, או סטודנט לביולוגיה האמנתי שמכונה מדהימה, הוא, שכמו כל האנשים שלומדים את המקצוע ההוא, או עוסקים בו, ראה רק את הקלקולים של הגוף, טען שזו הגזמה פראית, ושיש יותר מדי פתחים לבעיות.
לפני חמש שנים, כשהתחלתי להפסיק להיות משוגעת, הפסקתי לקבל וסת. עברו תשעה חודשים, שבהם לא היה שום סימפטום הריוני, ובסופם, אכן, לא נולד ההמשך הגנטי של משפחת אהרונסון. הבנתי שאולי משהו לא בסדר, ופניתי לרופאת נשים, שהפנתה אותי לסדרת בדיקות, שאחריה הפנו אותי לעוד סדרה, עד שהגעתי למנהל מחלקת אנדוקרינולוגיה בהדסה, ששומו שמיים, שלח אותי לעוד סדרת בדיקות. בדיקות הורמונליות נוטות להיות מוזרות, זכורה בעיקר הבדיקה ההיא בה הייתה אמורה להתעורר בחמש בבוקר, לא לאכול כלום, ובשמונה לאוץ לקופ"ח, כדי שיבדקו איזה הורמון שאוהב להתעורר רק בשמונה בבוקר אחרי שלוש שעות ערות של שאר הגוף, ואם אפשר להביא לו למיטה תה וקרואסון, הוא מאוד ישמח.
המסקנות היו פשוטות: עודף קורטיסול (הורמון שקשור ישירות לדיכאון) שהוביל לעודף טוסטסטורון, בתוספת תת משקל, שגרמו לכך שכל הפעילות הנשית בגוף שלי הלכה לישון.
"אז מה עושים?"
"את מתכננת ילדים בקרוב?"
"לא"
"תקחי גלולות, שהשחלות יעבדו קצת, וכשתרצי ילדים, סביר להניח שתצטרכי קצת עזרה".
שוין, עזרה. זה לא היה בראש מעייני, לקחתי גלולות, ושכחתי מהעניין.
כשהייתי עם משמו זה קצת הפחיד אותי פתאום, ואם נרצה ולא ילך? אבל עדיין, זה היה לא רלוונטי, והגניקולוגית כל כך הפחידה אותי מהדברים האיומים שיקרו אם שוב לא אקבל וסת, שלא הפסקתי לקחת גלולות, ליתר ביטחון.
אחרי הפרידה, ובגלל שאני בחורה בתולית, החלטתי שהגיע הזמן לניסוי כלים, והפסקתי עם הגלולות. חודש הייתי במתח, ואז קרה נס קטן, והתברר שהגוף שלי יודע לעבוד כמו שצריך. מאז, השבח לאל, לא ממש כמו שעון, אבל בערך, אני אישה ככל הנשים.
אני יודעת שזה מטופש, אבל התהליך הזה מקסים אותי. איך השחלות שלי יודעות שהגיע הזמן לשחרר עוד ביצית לדרכה הארוכה? איך הביצית יודעת לחכות בסבלנות, וכשעוברים שלושת הימים שלה להגיד, "אוף! נמאס לי! אין כאן אקשן בכלל!", וללכת משם? איך הגוף בכלל יודע להיפטר ממנה ולהכין את עצמו לניסיון הבא? וכל הסימנים האלה? החרמנות בזמן הביוץ? הפצעון שיוצא תמיד באותו מקום? השדיים שמתקשים ומכאיבים לפני הוסת? הרעב שגורם לי לשאוב ללא הנד עפעף את תכולת המקרר? לא מרהיב?
בכלל, כל ההורמונליות הנשית מקסימה אותי, לא בקטע ניו אייג'י של להספיג את האדמה בדם האלה הקדוש שלי, אלא במעגליות הזו שהגוף עובד בה.
זובי לא מכונה נפלאה, אחלה מכונה שבעולם.
*ולבנים שבכל זאת קראו: זבכש"ם, אני הזהרתי!*
בבלוג זה
בכל הבלוגים
