במסגרת פינתנו "איזו מכונה מופלאה הוא הגוף", התעוררתי הבוקר חולה, טוב, לא ממש חולה, כואב לי הגרון נורא. מצחיק, כאילו כל המערכות קיבלו הוראה "עד שהמהם נוסע, תהיה כאן בריאות מופתית", ועכשיו שהוא נסע, אפשר לקרוס קצת. מייד אצתי לעשות לי תה ג'ינג'ר לימון, ואף הלכתי לרופאה, לוודא שלא מדובר בחיידק טורף או משהו, היא לקחה משטח, התוצאות יחזרו רק ביום שישי. אם אני לא אמות עד אז, סימן שזה לא היה חיידק טורף. אם כן, לא למחוק את הבלוג, אני חוזרת וכותבת, לא למחוק את הבלוג!
בדרך גם לקחתי מרשם לכדורי האושר שלי, כי הט' הודיעה שאם אני מתכוונת ליזום דיכאון כדי לרדת מהר יותר במשקל היא תגיב בחומרה, וההגבות בחומרה של הט' מפחידות אותי יותר מאשר דיכאון (למרות שהיי, לו הייתי נכנסת לדיכאון הייתי יורדת את כל המשקל שהצטבר עליי בשבועיים, טוב, די, זה לא מצחיק, לא יפה לשחק בביוכימה של המוח למען מטרות נלוזות).
במרפאה ראיתי מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. זו מרפאה של רוסים, שנמצאת בשכונה שרוב שוכניה עלו מאחת ממדינות בריה"מ לשעבר.
כל הרופאים והאחיות רוסים, חוץ מפקידת הקבלה, שהיא ישראלית, ממוצא מזרחי.
הגיעה לשם אישה, לבקש מהרופאה מרשם לאנטיביוטיקה, בשביל הכלבה. היא עשתה שטות, ואמרה לפקידת הקבלה שהיא צריכה להיכנס לרופא רק בשביל זה.
- איזה מן דבר זה, מרשם אנטיביוטיקה בשביל כלב? כאן מטפלים באנשים, לא בכלבים.
- אבל אם אני קונה בלי מרשם זה יקר הרבה. כבר נתנו לי כמה פעמים.
- אז זה מאוד לא בסדר שנתנו לך. הקופת חולים לא מרשה דברים כאלה.
- אבל כלבה חולה, ותרופות מאוד יקר.
- בעיה שלך, אני לא יכולה לאשר דבר כזה. באמת, (מסתכלת עליי, הישראלית היחידה בחדר ההמתנה, לאישור) מה את חושבת לעצמך? לבזבז תרופות של אנשים על כלבים.
לאישה היו דמעות בעיניים. אבל אז יצאה הרופאה, והאישה פנתה אליה ברוסית. הרופאה ענתה לה משהו, ושתיהן נכנסו לחדר. פקידת הקבלה התפרצה לחדר, ואמרה בחומרה, "אני מקווה שלא תתני לה מרשם, זה אסור ואני אצטרך לדווח על זה". "תעשי מה שאת רוצה", ענתה הרופאה. הפקידה התיישבה בחזרה במקום, זועמת, וכמה שניות אחר-כך האישה יצאה מהחדר, עם מרשם.
אני שמחתי שהטובים ניצחו, טוב, לא בטוח שהטובים, אבל אלה שאני הזדהיתי אתם. עכשיו אני סקרנית לדעת אם הפקידה תעשה משהו, או תשתוק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
