אתמול הייתה ביס דוקו תוכנית מרתקת ממש, על משיכה מינית, במובנים הבסיסיים ביותר שלה. היו שם כמה דברים מדהימים ממש. בניסוי אחד רצו לבדוק עד כמה ריח משפיע על המשיכה שלנו לאחרים. נקודת ההנחה הייתה שמבחינת ריח, נימשך לאנשים שהמערכת החיסונית שלהם כמה שיותר שונה משלנו, כדי שביחד נעביר לצאצא כמה שיותר חיסונים למחלות שונות. ז"א שאנשים בעלי אותה מערכת חיסונית, לא יימשכו אחד לריח של השני.
כדי לבדוק את זה נתנו לשש נשים ללבוש שני לילות ברצף אותה חולצה, אחר כך העבירו את החולצות למנחה הסדרה, שהריח אותן, וסידר לפי כמה הריח מוצא חן בעיניו. בצורה מובהקת הוא נמשך לנשים שהריח שלהן העיד על מערכת חיסונית שונה משלו. חוץ מזה עשו שם את הניסויים הרגילים, ששוב הוכיחו שנשים מבייצות נמשכות לגברים בעלי תווי פנים גבריים מאוד, לעומת נשים לא מבייצות, שהעדיפו גברים מעודנים. הם גם הראו את הברור מאליו, שסמלי סטטוס בוטים (כסף, בקיצור) הופכים גברים למושכים יותר בעיניי נשים. הם גם הסבירו שם למה הקנאה המינית הגברית כל כך חזקה - כי מבחינה גנטית לגדל צאצא שאינו שלך זה בזבוז גמור, ולמה נשים נוטות לבוגדנות - כי הן מחפשות בן זוג מיושב, אבל מעדיפות שמי שירביע אותן יהיה מאוד גברי.
זה באמת מרתק, לדעת כמה אנחנו באמת ובתמים חיות, אבל זה לא מה שסיקרן אותי בתוכנית הזו, אלא עד כמה אנחנו מסוגלים להתגבר על הדחפים החייתיים האלה, ועד כמה, למרות שאנחנו חיות, משפיעות עלינו עוד המון תכונות שלא קשורות בכלל לפרומונים, או ביוץ. נגיד, אנשים מגזעים שונים שנמשכים זה לזה, למרות שמבחינה גנטית זה לא ממש מסתדר, אנחנו לא אמורים להימשך לאנשים שלא נראים כמונו. בעצם, עכשיו שאני חושבת על זה, מבחינה גנטית שילובים בין גזעיים הם אידיאלים, כי הם מפחיתים מאוד את ההסתברות למחלות גנטיות, אני צריכה לברר את הנקודה הזו.
גברים ונשים מגדלים באהבה עצומה ילדים שהם לא שלהם, בלי לחשוב על בזבוז המשאבים הגנטי, ואנשים מתאהבים באנשים אחרים שהטבע, האבולוציה, או איך שלא רוצים לקרוא לזה, היו פוסלים באופן מיידי: נגיד, גבר שמתאהב באישה שהוא יודע שאינה פוריה, או אישה שמתאהבת בגבר שאינו יכול לפרנס אותה. מאז אתמול אני חושבת על זה, ודי מוקסמת מהפער הזה, בין החייתי לאנושי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
