לשאוף לנשוף

ראיתי פעם בערוץ שמונה תוכנית על ילדי תאלידומיד. הם דיברו למצלמה, שקודם התמקדה להם בפנים, נורמליות לחלוטין, ואז התרחקה, כדי לקלוט את הגוף המעוות שלהם. מסתבר שאלו שאפשר להתאים להם מכוניות, נוטים להיות נהגים מצוינים, הנהיגה מאפשרת להם להתנתק מהמגבלות הפיזיות שלהם, ולהיות שווים. כנראה תאלידומיד יעיל לטיפול בפרקינסון.

אני נהגת לא רעה בכלל. פנחס פעם אמר שאני הבחורה היחידה שהוא לא פוחד לנסוע אתה, ו-48 אמר שיחסית לבחורה אני נוהגת מצוין. זובי יחסית לבחורה. אני נוהגת די באלימות, מהמעצבנים האלה, שמזגזגים בין נתיבים, חותכים, ונכנסים לכל רווח הכי קטן, כדי להרוויח עוד שניה. אבל מה? שומרת חוק (חוץ ממהירות, אבל זה חוק טיפשי).

היום הייתה נסיעה ארוכה הביתה, בגשם, היה לי פיפי נורא, אין לי הציוד הדרוש כדי לעצור בצד ולהשתין, מה גם שבגשם השוטף כל המבצע היה הופך הרבה יותר מסובך. בשלב מסוים הצטרכתי להגביר את מהירות המגבים למקסימום; כל כך הרבה גשם ירד.

הייתי בפאב, היה יומולדת לפרחה, בשירותים זוג התמזמז. היא הייתה יותר גבוהה ממנו, הוא חיבק אותה מאחור, נשענה על הכיור, הוא התחכך בה ונשך אותה בצוואר, העיניים שלה היו עצומות באקסטזה פרטית. קנאה מינית הופכת אותי לאוסף איברים כמהים – פה שרוצה להרגיש לשון אחרת, שדיים שרוצים להינגע, בכוח, קצת מעבר לגבול הכאב, כוס שרוצה להתמלא.

באחת הפעמים האחרונות בהן שכבתי עם 48, הייתי למעלה, שקועה לגמרי בריכוז הבודד שלפני האורגזמה, חותרת בעקשנות לנקודה ההיא, עוד מעט, והוא לחש לי, "פאק, הכוס שלך כל כך נעים". שניה אחר כך התפוצצתי לאלפי כוכבים של עונג.

וזקן יפאני אמר: כשיש לי מטבע, בחצי ממנו אני קונה לחם, כדי שאוכל לחיות, ובחצי השני פרח, כדי שיהיה לי בשביל מה.