אני יותר משמחה להודיע שאחי, שיחיה, הוא יהודי כשר. למה אני מרגישה צורך לספר את זה? כי הגאונים ברבנות (שם הוא הלך להוציא תעודת רווקות, שמישהו יזכיר לי לא להתקרב אליהם) פקפקו ביהדותו, מה שהצריך כל מני דברים שונים ומשונים, כמו לקחת תמונות מהברית-מילה שלו, או תמונות מהחתונה של הוריי, שיוכיחו שאכן, ילד של שני יהודים נוטה להיות יהודי. זה לא הספיק להם, וגם לא העובדה שבת"ז של הוריי ושלי כתוב שאכן, יהודים, לכן נערכו שני דיונים בנושא, ואחי הסתובב לחוץ, כאילו משאת נפשו העיקרית היא להיות יהודי.
כמובן שבמשפחתנו דבר כזה לא יכול לעבור בשקט, והוא נאלץ לסבול בשקט מנת דאחקות לא מאוד שנונות כמו, "למה שאני אגיש? שהגוי יגיש", או, "אל תתנו לו למזוג יין, זה יהפוך אותו ליין נסך", שמשום מה הצחיקו אותנו נורא, ואת הגוי פחות. היום הגיע אישור כתוב, הילד יהודי, וי' המהממת לא תאלץ להתחתן עם גוי, איזו הקלה.
בפינתנו: האינטרנט הזאת זה **ממש** מגניב
היום דיברתי עם המהמם בסקייפ. השיחות מניו זילנד יקרות רצח, משהו כמו שקל לדקה. הבעיה היא שמאחר והמהמם ואני שנינו אנשים רהוטים בצורה יוצאת דופן, רוב השיחות בינינו נוטות להתנהל כך:
- פיצקית, את מהממת.
- לא, פוצקי, אתה מהמם.
- אבל את יותר מהממת.
- וואלה, אתה צודק.
וחוזר חלילה, שוב ושוב.
עכשיו, עם כל הכבוד למהממיות שלי, מתאילנד זה עוד היה סביר, אבל שקל ומשהו לדקה כדי לדון במי יותר מהמם זה קצת מופרז.
אז היום פעם ראשונה דיברנו בסקייפ (עד עכשיו הייתי מתקשרת אליו לסלולר דרך הסקייפ), וזה **ממש** מגניב, כאילו, מדברים בחינם!
מכיוון שבשבילי זו הייתה הפעם הראשונה ממש נרעשתי מהעניין, ובין מהממת למהמם הייתי פוצחת בקריאות שמחה, "אנחנו מדברים בחינם!". המהמם, שכבר שנים בעניין, התייחס בסלחנות ראויה להתלהבות הפלבאית שלי, זה כי הוא בחור סלחן, ומהמם.
מישהו יודע איפה קונים מניות של האינטרנט הזאת?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
