לשאוף לנשוף

לכל חובב ספרות יש חלום עז שמפעם בו: שישלמו לו כדי לקרוא (לקוראת רוני ג', הם עוד לא חזרו אליי!), ואם החלום הזה לא התגשם, מייד אחריו בא החלום שיתנו לו ספרים בחינם. ספרים בחינם אינם דבר שניתן להקל בו ראש. לא מזמן התפרסם סקר לפיו בארץ אנשים בממוצע קונים חמישה ספרים בשנה, בסכום של כ-300 שקל. בי הסקר הזה עורר גיחוך עגמומי. אני לא בודקת כמה אני מוציאה על ספרים כי אני מפחדת לגלות את התשובה, כך שהאופציה לקבל ספרים בחינם די משולה מבחינתי לזכייה בלוטו.

לכן רבה ועצומה הייתה שמחתי כשגיליתי שהצטרפתי לקהילת הקוראים המשפיעים של ידיעות אחרונות. פירוש הדבר הוא שתודה לאל, ולריקי כהן, נציגתו עליי אדמות, מדי חודש יגיע אליי הביתה ספר שעוד לא ראה אור, ואני אצטרך לחוות עליו את דעתי, ועוד שני ספרים נוספים, במתנה. נוסף לזה, אני אוכל לקנות את ספרי הוצאת ידיעות ב-40% הנחה. עכשיו, תסלחו לי, לא, אבל אם זו לא מלכות השמיים שישוע הבטיח לחסידיו, אין לי מושג איך מלכות השמיים נראית, או יה.

עדכון בנוגע לתוכים: קראתי איפשהו שתוכים מתים על היביסקוס, לכם היום הלכתי וקטפתי להם ענף נאה של היביסקוס ודחפתי להם לכלוב. הם מתעלמים. יש לי הרגשה שהתוכים שלי קצת דבילים, לא שיש בזה משהו רע, חו"ח, פשוט, דבילים.

מדאיג: תאוות הקרב נטשה אותי. לא מעניין אותי להתווכח. זה קצת מוזר. שמתי לב לזה בפוסט השרלילה, אבל שם חשבתי שאני לא מתווכחת כי אין על מה, אבל זה נמשך מעבר לזה. החוד המרושע שלי הלך לנוח, ואני חייבת לומר את האמת, זה קצת מטריד אותי.

תיקון: אפשר להירגע, כשמעלים לי את הסעיף, הוא עוד זוכר איך לעלות.