לשאוף לנשוף

ניסיתי, קניתי את הגיליון הראשון בכיף, מתוך פרגון ושמחה על זה שגם לנו יהיה סופסוף מגזין משובב נפש. קצת התבעסתי מהתוצאה, אבל בגיליון השני גם היה ג'ק ג'ילנהול על השער, שזו סיבה ראויה לקנות מגזין (מה חשבתם, שרק אתם קונים מגזינים כי יש בחורה בביקיני על השער?) עכשיו יצא השלישי, ואלא אם מקורותיי במערכת (AKA הדיווה) לא יגידו לי שכדאי לקנות את הבאים, אני אעדיף לקנות בכסף הזה ספר, ולא להמשיך לקנות את עלמה.

הוא לא רע, שלא תבינו לא נכון, הכותבות נורא שנונות ודעתניות, אבל אם כשאני קוראת "בלייזר" אני מוכנה להתייחס בחיבה לזה שבכל שתי פסקאות צוחקים על נשים, אני לא מבינה למה כשאני קונה מגזין נשים, כל החיצים מכוונים נגד נשים, כאילו, זה הפוך על הפוך כזה? מרוב רצון להיות מגניבות, האמת התפוגגה לה שם, והשאירה מגזין שעושה לי כאב בטן, בנימה הכללית שמתרוצצת בו.

איך שפותחים את העיתון יש כפולה עם צילום של מגפיים, והמון הערות שנונות לאללה של הכותבות על המגפיים. אחר כך יש 4 ע"מ (!) על תיקים, ואז מילון סלנג מגניב כזה? בוודאי תשמחו לשמוע שאני נורא לא מעודכנת, כי אני אומרת "צינגלה", וחובבת את השיבוש הלשוני "הייתי יושנת", מצד שני, נראה לי שאני פשוט יכולה לקרוא לסלנג שלי רטרו, ואז זה בסדר.

הלאה, עוד 4 עמודים על קרמים ואיפור, עמוד של כתבה מה זה מצחיקה, שבה יש המון צילומים של גבר עם הבעה אחת, זו כנראה אמורה להיות דאחקה שנונה על אי יכולתם של גברים להביע רגשות, ואז, סוף סוף, (ע"ר) 38, כתבה, לא יפה? מייד אחריה עוד כתבה, שהרה בלאו מספרת איך היא הולכת למגידי עתידות למיניהם, כי הרי ברור שאם את רווקה, מייד תהפכי ללא ראציונאלית ותבזבזי את מיטב כספך על פותחות בקפה (וואלה, מזמן לא הלכתי לזכייעה שלי, אולי היום?) רצף הכתבות המבורך נמשך עד ע"מ 54 (לא כולל פרסומות, נו, תהיו רציניים) ואז עוד כתבה מהממת, על 30 דברים שאסור לעשות אחרי גיל 30. האמת? אני עושה את רוב הדברים האסורים האלה, למשל, לקרוא לכוס שלי בשם חיבה, לספור עם כמה גברים שכבתי, לחפש משמעות או להירטב בכוונה בגשם הראשון, אבל כנראה בגלל זה אני לא חומר מתאים לעלמה.

בגלל שהיה יותר מדי מלל, צריך לרכך את את בתשעה עמודי הפקת אופנה, בקיצור, הבנתם את הקטע? והכול שנון, נורא שנון, ממש שנון, אחולמניוקי שנון. אין לי כלום נגד שנינות, את מיטב ימיי העברתי בניסיון להיות כזו, והוא אפילו לא תמיד כשל, אבל שנינות כשלעצמה לא שווה כלום, היא דאווין מרהיב וחסר תוכן, כמו בועת סבון.

הסופר הכי שנון שאני מכירה הוא אוסקר ויילד, אבל מה שהכניס אותו אל הנצח לא הייתה השנינות שלו, אלא היכולת לראות מעבר, להשתמש בחדות הזו כדי לנתח דברים, לראות מגמות, להאיר פגמים. בעלמה כנראה הן לא רוצות באמת לגעת, הן רוצות להיות נורא שנונות ומגניבות, ואני בשלב שזה לא מעניין אותי, אז נראה לי שכאן דרכינו יפרדו, אם כבר צוחקים עליי, אני מעדיפה שכמה גברים קירחים יעשו את זה.