לשאוף לנשוף

הגעתי לבלוג הזה באחד השיטוטים האקראיים כאן, ומצאתי את עצמי קוראת לאחור, משפט לאקוני אחד אחרי השני. צילומים מדויקים לגמרי של אהבה, סקס, זוגיות. כשהוא התחיל לכתוב הוא היה הרבה יותר מחרמן, אחר כך, מי יודע? התאהב אולי, הגוון של הכתיבה השתנה. מוכשר האיש. מצטייר מהכתיבה שלו שהוא יודע לאהוב, ויודע לאהוב נכון. הוא פשוט לא עובר לקטע של פרחים ופרפרים. הגישה הישירה, הבלתי מתחסדת, יש עליה.

תקראו איזה יופי:

את שקופה הכל אני יודע עליך, הכל. את לא יכולה להסתיר ממני כלום. שום דבר, אני קורא אותך כמו את ידיעות. אם את שונאת אותי, את לא נותנת. אם את רק כועסת, את מזייפת. כן, כן, אני יודע! אם לא איכפת לך, את לפעמים נרדמת תוך כדי. כשאת אוהבת אותי, לא רק שאת יורדת לי, את גם שולחת אצבע לכל מיני מקומות, שאני לא ממש סגור איפה הם, אבל הם עושים לי הכי טוב שבעולם. אבל עכשיו את פתאום במחזור, ואני יודע שהיה לך לפני שבועיים. את עוזבת אותי?

שלחתי לינק לחברה, אחרי שעה היא חזרה אלי, "זה מאוד חוסר אחריות מצידך, לשלוח לי דבר כזה באמצע העבודה, אוף!", ושתינו צחקקנו ענוגות, ממש בתולות תמות.

ניסיתי להבין למה כתיבה כזו עושה לי את זה. זה בגלל שבנות אוהבות מנייאקים? לא, לאו דווקא. לא, זה לא לגמרי נכון. יש לי חיבה למנייאקים, אבל מישהו סטייל אריקון, או המסורסים לא עושים לי את זה, יותר מדי הארד קור, יותר מדי בלגן. שנייה, אני מנסה לנסח את העניין, אוקיי, מהתחלה:

יש את האנשים האלה, שמסתובבים בכל מקום כשעל הגב שלהם מונח שק של אהבה, והם רק מחפשים איפה להניח אותו. כמעט כל אחת יכולה לשמש מקום אחסון לאהבה שלהם. ויש את אלה, שמחביאים את השק עמוק בארון. זה לא שהם לא רוצים אהבה, אבל הם מוכנים להפקיד את האהבה שלהם רק אצל מישהי סופר מיוחדת.

מישהו שמסתובב ורק מת להניח את השק שלו איפשהו, מה זה שווה בכלל? אני רוצה מישהו שבשבילי ילך לארון, יחטט לעומק, יוציא משם את השק ויגיד, "או, מזל שהגעת, הצטבר על זה קצת אבק".

פעם אורי המנייאק אמר שכשהוא מאוהב הוא רק רוצה ללכת עם הבחורה שלו ברחוב, ולצעוק "היא? היא שלי!", מצחיק אותי, שהבנים הכי מנייאקים הם הרומנטיקנים הגדולים ביותר, אלה שהכי מאמינים באהבת נצח חד פעמית, בריחוף בלתי פוסק וכאלה.

אתמול אמרתי לאווה, "שאלוהים ישמור אותי מרומנטיקנים", היא שאלה, "מה רע ברומנטיקה?", ואני עניתי, "הם לא מחוברים למציאות, הרי שום דבר לעולם אף פעם לא ישתווה לפנטזיה שמסתובבת אצלם בראש". כי כמה זמן את יכולה להיות נסיכה? בסופו של דבר, בנות כן מחרבנות ומפליצות (סתם, סתם, אני עושה כאן פרובוקציות, אנחנו לא).

ופטרוקיו?, הוא מצטייר כמי שיודע לאהוב, ז'תומרת, גם מישהו שהאהבה שלו היא מצרך ייחודי, אבל גם מישהו שמחובר למציאות, כזה שאי אפשר לזיין לו ת'שכל יותר מדי. (ואני מתייחסת רק לאני הכותב, מצידי הוא יכול להיות אישה בת 58 שכותבת את הפנטזיות שלה).