לשאוף לנשוף

אוח אוח, איזה מטומטם. איזה דביל, איזה אוויל משריש. איך הראנו לגויים האלה מה זו דיפלומטיה במיטבה.

תרשו לי לצטט את אודי ברק (אני מרגישה שמותר לי לקרוא לפלולה "אודי", הצבעתי בזמנו גם בשביל המוח האנליטי שלו, אוי לבושה)

בתוך כך העניק היום ראש ממשלת ישראל לשעבר, אהוד ברק, גיבוי לשגריר ישראל בשבדיה, צבי מזאל, שהשחית במוזיאון בשטוקהולם את יצירת האומנות. ברק, שהתראיין בערוץ 2, אמר כי לעיתים התנהגות לא דיפלומטית מעבירה את המסר הנכון. הוא תיאר את מזאל כדיפלומט מקצועי, ג'ינג'י, שלפעמים הג'ינג'יות יוצאת ממנו "ובמקרה הזה בצדק".

נו, מין תעלול כזה חביב, של ג'ינג'י, בחייאת, מה יש כאן להתעצבן?

את אדון מזאל ואישתו הפוסטמה יצא לי להכיר עוד בקהיר. הם היו השגריר, ואשת השגריר. אני שמחה לציין שכל צוות השגרירות היה תמים דעים לגביהם: מדובר בשני אנשים בלתי נסבלים.

המאבטחים היו עושים סבב "צמוד", זה אומר שמאבטח אומלל היה אמור להיצמד להוד שגרוריותו במשך שבועיים בכל פעם. בתקופה הזו היה אסור להם לעזוב את שטח השגרירות, אלא כשהם מלווים את השגריר. זה יצר קצת בעיה של אוכל. אנשים נורמליים, או אנושיים, היו למשל מרשים לטבח שלהם לבשל גם עבור המאבטחים, לא? אז זהו, שהגב והאדון מזאל לא הסכימו. לא עזר שהמאבטחים אמרו שהם יסתדרו עם המצרכים, שהטבח רק יבשל להם. לא. היא כמובן גם לא הסכימה שישתמשו לה במטבח, וכך המאבטחים האחרים, היו צריכים להביא לצמוד אוכל.

תצטרכו להאמין לי כשאני אומרת שהמאבטחים בקהיר עבדו כמו חמורים, הדבר האחרון שהיה חסר להם זה לדאוג לאוכל, אבל נו, הם יתנו שחבר שלהם ירעב?

כשפרצה איניפאדת אל אקצה הופיעו בכמה חנויות שלטים, "הכניסה לכלבים וליהודים אסורה" (מזכיר למישהו משהו?), אחת החנויות האלה הייתה בית מרקחת, בשכונת מעדי, השכונה הדיפלומטית של קהיר. האם זה מנע מאשת השגריר ירום הודה לקנות שם? לא ולא, הרי הם לא יודעים שהיא ישראלית, אז מה היה אכפת לה? רק אחרי שהשגרירות הגישה מחאה רשמית נגד השלטים היא הפסיקה את הביקורים שלה במקום, נו מסכנה, איפה עוד היא יכולה לקנות צמר גפן, אם לא בבית המרקחת הזה?

בבוקר כששמעתי על השחתת העבודה התעצבנתי, אחר כך, כשקראתי מי הטמבל, הרוגז עבר לי. ככה אנחנו נראים, וכך הדיפלומטים הבכירים שלנו נראים.

טפי.