האמת היא שנורא שמחתי כשעמיר פרץ ניצח בפריימריז של העבודה. כאילו, כמה שאני אשכנזיה פרו, ומנסה להיות תל-אביבית מגניבה, אחרי חיים שלמים באשקלון יש לי תודעת קיפוח די מפותחת, ונורא שמחתי שמישהו משדרות יבוא ויראה לכם לכל האשכנזים האלה, הא!
מצד שני, בביתנו הקט הזכייה לא התקבלה במאור פנים. הפטריארך רוויזיוניסט פרגמטי. נטיית הלב שלו ימנית, אבל הוא נוטה לכלכל את צעדיו בכל מערכת בחירות מחדש, מה שאומר שהוא הצביע לרבין, ואז לברק ואז החרים את הבחירות, ואני כבר לא זוכרת, נו, יש בחירות כל שנתיים, איך אזכור?
כשאמרתי למלכה האם שאני מתכוונת להצביע בשביל פרץ היא הסתכלה בי בבעתה, ובמבטא לוהב הסבירה לי שפרץ פעם לא קיבל את אבא שלי לעבודה, כי אבא שלי היה בית"רי (הוא עדיין, זה כמו איידס, הרמה הנגיפית יכולה לרדת, אבל המחלה מחכה), ופרץ... גם את זה לא הבנתי בדיוק, עוד לא נולדתי אז.
אבל כל זה לא משנה, כי אני החלטתי להצביע לפרץ, וזהו, והיום ההחלטה התקבעה באופן סופי. יצא לי לשמוע איש בשם ד"ר אבי ביצורי, שהוא יו"ר מטה האנשים עם מוגבלויות במפלגת העבודה, מקום 24 ברשימה לכנסת, ואב לילד אוטיסט. שמעתי ממנו כמה דברים שלא האמנתי להם, אבל מתברר שזו המציאות. למשל שמעתי על אב שפעם בשנה צריך לקחת את בנו, שחולה בשיתוק מוחין, לביטוח לאומי, כדי להוכיח להם שהילד לא הבריא בדרך פלא, ושהוא עדיין זקוק לקיצבה שלו. גם ד"ר ביצורי עצמו צריך פעם בכמה זמן להמציא אישורים לזה שבנו עדיין אוטיסט, כי הרי היו דברים מעולם, מה, לא? הוא סיפר על פגישה עם הורים לילדים אוטיסטים שלא ידעו שמגיעה להם קצבה מהרגע שהילד נולד, על נערה ערביה מפגרת, בת 17, שלא נמצא לה פתרון מעולם, כי אבא שלה לא יודע לדפוק על שולחנות, על קטועי גפיים שנאלצו להוכיח שלא צמחה להם הרגל, על אנשים בעלי מוגבלויות שאחרי גיל 21 (עד אז המדינה מחזיקה אותם במסגרות) אין להם מה לעשות, על חולי נפש במוסדות, שמטופלים היטב, אבל אין להם שום סוג של תעסוקה שעשויה לשפר את מצבם, על מוסדות נפלאים לאוטיסטים אבל בבעלות פרטית, ועוד ועוד ועוד המון. כפי שד"ר ביצורי הסביר את זה, כיום במדינת ישראל אדם מוגבל צריך קומבינות כדי לקבל את זכויותיו. ומה עם אלה שאין להם קומבינות? עם האנשים שלא יודעים להיות בולדוזרים, לצעוק ולדרוש? כלום, הם נעלמים מתחת לראדר, ולא באמת אכפת.
אבל הקטע החמוד הוא שזה יכול להיות כל אחד מאתנו. נפילה אחת לא נכונה, כמו לסבתא רוזה מתחת לגלגלי משאית, ואופסי, אין רגל, ועכשיו מה? ילד שנולד עם מחלת נפש, או פיגור, ואיך אפשר לטפל בו? מחלה שתוקפת פתאום, והנה אנחנו נתונים לחסדי אחרים. אנחנו מדינה שלא מתייחסת יפה לאנשים הפגועים שלה, והאמת היא שאחרי הצק צק צק המתחייב, סביר להניח שגם לי זה ימשיך לעבור מתחת לראדר, אבל בשביל זה יש אנשים כמו ד"ר ביצורי, שלא רק שהראדר שלו עובד כל הזמן, אלא הוא גם הצליח לחייב את פרץ וברוורמן לתוכנית שלו, ואולי הגיע הזמן שדברים ישתנו כאן.
וכעת לפחמימות ריקות, לא במובן המטפורי!
פתחו בבוגרשוב, לא זוכרת בדיוק איזה מספר, אבל אם הולכים לכיוון קינג ג'ירג', זה אחרי "לוצ'ה" ו"אוליב", באותו צד של הרחוב, (תיכף אני מקבלת אליפות עולם בהסברים עילגים, מזל שלחשו לי כאן שזה בבוגרשוב 39) בית מאפה שמכין מאפה הונגרי מהמם. מדובר בבצק שמרים שנכרך על מתקן דמוי שווארמה, מצופה בסוכר, ונאפה אט-אט, בגלגולים מתפנקים, עד שהמאפה משחים, וציפוי הסוכר הופך לקרמל. אח"כ לוקחים את פיסת המתיקות הזו וטובלים אותה בכל מני דברים: אגוזים, גרנולה, סומסום וכאלה, תולשים חתיכות, וגומרים תוך כדי אכילה. אין לזה שום ערך תזונתי, אבל זה טעים כמו שרק מאפה חמים ומצופה סוכר יכול להיות, האיש שעושה את זה נחמד בצורה יוצאת דופן, וזה עולה רק 15 שקל לחתיכת עונג ויסוריי מצפון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
