אתמול נפגשתי לצהריים עם משפחה מורחבת של חברים, בננוצ'קה. (אם אתם בקטע של אוכל טוב ולא רק של אווירה, זה לא המקום בשבילכם, האוכל סתמי לגמרי והמחירים מופרעים, רמת התמחור היא בערך כמו ברפאל, ואין בכלל מה להשוות את האיכות) אחת מבנות המשפחה הייתה ילדה מקסימה בתכלית ולגמרי, נדמה לי שבת חמש, אבל אני לא יכולה להתחייב על זה.
אחרי שכולם אמרו שלום שלום ונעים מאוד, הסתכלה עליי הקטנה, ישר בעיניים, ואמרה לי, "אני לא מכירה אותך, אז אנחנו לא חברות, נכון?". נאלצתי להסכים אתה, אבל להגיד שיכול להיות שאם נכיר, נהיה חברות. היא הנהנה מאוד ברצינות, והמשכנו בארוחה. אחרי זה היא התיישבה לידי, ראיתי שנכנס לה שיער לפה, והתכוונתי להזיז לה אותו, אבל הגמדה הסתכלה עליי בנזיפה ואמרה, "אסור לגעת בגוף של מישהו אחר בלי לבקש ממנו רשות", אחרי שגמרתי להתעלף מהאסרטיביות, היא בחנה אותי, ואמרה, "אבל אם מכירים, אז מותר". מייד הצגתי את עצמי בפניה, ואז היא נשענה על השולחן והודיעה שעכשיו מותר לי ללטף אותה. האם הגאה סיפרה שהיה להם על זה שיעור בגן, ואמרו להם שהם לא צריכים להסכים שמישהו יגע בהם, ואיך לשמור על עצמם.
מעבר לקסם שהילדונת הילכה עליי, ואחרי ששקלתי לקחת אצלה שיעורי אסרטיביות, לא ידעתי מה לחשוב על המציאות שהם גדלים בה. גם אותי כשהייתי קטנה לימדו שאסור לקחת סוכריות מזרים, אבל לא היה ממש פחד שמישהו עלול לפגוע בנו בצורה מינית. זה לא אומר שלא נפגענו, אבל לא הייתה שום מודעות לעניין.
יש בזה משהו מאוד חיובי, שמלמדים ילדים להגיד לאנשים שזה גבול הפרטיות שלהם, ושהמגע הזה לא מקובל עליהם ולא נעים להם, מצד שני, עצוב שצריך ללמד את זה.
ראיתי הרגע פספוסים, ואני רוצה להתחייב כאן בפרהסיה, בפני הקורא יגאל שילון ושאר קוראיי: אני בחיים לא אעבוד ככה על אף אחד, ואני לא אסלח למי שיעבוד עליי ככה. זה יותר משפיל מתוכניות ריאליטי, וזו דרגת שפלות ממש עמוקה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
