לשאוף לנשוף

גמרתי לקרוא את עפיפונים. כן, ללא ספק, היה לי בגיל 16 טעם לא רע, עדיין לא אנין, אבל נו, אני מרוצה

-

"כבר חמישים שנה אני ממציא ללא הרף את אישתי. בשום פנים לא נתתי לה להזדקן. היא ודאי מלאה וגדושה מגרעות, שאני הפכתין למעלות. ואני בעיניה אדם מופלא. גם היא לא חדלה אף פעם להמציא אותי. אכן, בחמישים שנות חיים משותפים לומדים לא לראות זה את זה, אלא להמציא זה את זה שוב ושוב, כל יום".

רומן גארי - עפיפונים

והנה עוד קטע מהספר הגנוז שלי:

ביום רביעי התחילה לגאות לי ההתרגשות בבטן, כמו בימים הטובים. ביום חמישי החזקתי מעמד עד עשר בלילה, ואז הרמתי טלפון לאלחנדרו ושאלתי אותו איזה ממתקים יש לו בקופסא.

"לאן נעלמת? חשבתי שכבר עזבת אותי בשביל מישהו אחר".

"מותק, עם החרא שמכרת לי בפעם האחרונה, יותר עדיף היה שאני לא אתקרב אליך יותר".

"נו, את יודעת שזה לא סוכנות ביטוח פה, אני מוכר מה שמגיע אלי".

"אז אולי תנסה את הסחורה לפעמים?"

"את יודעת שאני לא נוגע בשיט הזה. אקסטזי הורס את המוח, זה מוכח, אבל, אוי נשמה שלי, קיבלתי קריסטל פצצות, למה לא תפנקי את עצמך?"

"אתה יודע שאין לי כסף לקוק, אל תבלבל לי ת'מוח".

"פעם אחת, מה יש? לא מגיע לך להוציא על עצמך מאה דולר בשביל ערב מושלם?"

"אלחנדרו, אני לא עושה קוק. איזה גלגלים יש לך?"

"יש משהו חדש, מיצובישי, אומרים בן זונה"

"ניסית?"

"לא, אבל חברים שלי ניסו ונגנב להם המוח". (הוא כל פעם אמר את זה ואני כל פעם התעצבנתי, אבל דילר קבוע ואמין הוא לא משהו שניתן להקל בו ראש)

"בכמה?"

"שמונים".

"אתה גנב".

"מתי את עוברת דרכי?"

"שתים עשרה".

"בואי, נעשה ראש לפני, שלא תגידי קמצן".

בחצות הייתי אצלו, עשינו ראש ובחצות וחצי תפסתי מונית לכיוון האלנבי, ועשר דקות אחר כך כבר חיכיתי שיכניסו אותי. נכנסתי וריח של סקס וסליז עטף אותי. אוף, כמה אהבתי את המקום ההוא. האורות המעומעמים, העשן, העובדה שיש מעט מאוד אנשים כי מתחיל להתמלא ממש באחת וחצי- שתיים. אני אהבתי להקדים כדי לראות אותו משתנה, מתמלא חיים. הידיעה שהכל כאן מותר. זה היה אחד המקומות היחידים שיכולתי להיות בהם אני לגמרי. בהנחה שהאני המסומם שלי הוא אני. חייכתי לדיג'יי שעדיין ניגן מוזיקה רגועה, חייכתי לברמן שפעם מצצתי לו במלתחה, נכנסתי לשירותים, הוצאתי את הכדור שהתחבא לו בבטחה בתוך הגרב השמאלית שלי, ובהינף ראש בלעתי אותו, מעווה כרגיל את הפרצוף בגלל הטעם הנורא.

אשמתי, פשעתי, חטאתי.  תסלח לי?