כפי שסיפרתי, הוריי עזבו אותי לחודש, ואחת הדאגות העיקריות שלי הייתה אוכל. תמיד כשגרתי לבד לא היה לי כוח לבשל לעצמי. יותר מדי בלגן, המון עבודה, ואז תמיד הכמויות יוצאות גדולות מדי, ואני לא אוהבת לאכול אותו אוכל יומיים רצוף.
הפעם, בחי אלוהים, אין לי מושג מה קרה לי, מאז שהם טסו אני מבשלת. אשכרה מבשלת. אפילו קניתי לעצמי סכין שף, כדי שיהיה לי יותר קל עם חיתוכים. שיא השיאים הגיע ביום חמישי: כל הלהבות בכיריים עבדו בתפוסה מלאה: על אחת קליתי פלפלים, כדי להכין פלפלים בתחמיץ, שאני נורא אוהבת וגם משדרג מייד כל פרוסה עם גבינה לבנה לארוחה טעימה. על להבה אחרת הכנתי את העוף בערמונים של חייש, ששוב יצא מעולה, בלהבה נוספת התבשל מרק עוף, שאחרי שגמרתי לבשל אותו השארתי חלק במקרר וחלק הקפאתי, כדי שיהיה לי ציר כשארצה לבשל מג'דרה (מישהו פה אכל שעועית מש? זה טעים?), ועל הלהבה הרביעית היה מרק שועית. המרק יצא מעולה, השועית יצאה קצת קשה, אז עשיתי כעצתה של אביבה והקפאתי אותו. ההקפאה אמורה לפוצץ את השועית מבפנים, וכך לרכך אותה, נראה אם זה יצליח. אח"כ השריתי אורז מלא ללילה, ובצהריים הכנתי אורז, חצי מלא חצי בסמטי, שלא יהיה בריא מדי. אתמול האחים שלי באו הביתה, ובאושר צריף הגשתי להם אוכל שעשיתי לבד, ועקבתי אחריהם כמו מכשפה זקנה, לראות אם טעים להם. היה להם טעים. כעת מחכה על השיש קילו תותים מעורבבים בקילו סוכר, שמחר יהפכו לריבה (לכל חבריי: אם זה יצליח, תתכוננו למתקפת ריבת תות).
מצחיק, כאילו, עשיתי דבר או שניים בחיי, אבל לא נראה לי שאי פעם הרגשתי מוגשמת כמו שלשום, כשכל הבית היה מלא בריחות מעולים של אוכל שאני, אני, אני! עשיתי.
אוח, אני כבר מחכה לבישולים של השבוע הבא, הי הי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
