המלכה האם העלתה את הרעיון שנלך. היה איזה מבצע, שני כרטיסים במחיר אחד או משהו, אז היא קנתה כרטיסים גם לבלונדיני וגם לי, וסחבה את אבא, והכל כדי לראות ארגנטינאים מעופפים. האמת היא שהסנוביזם שלי זקף את ראשו המכוער, כמו לפני שהלכתי לראות את התערוכה של צ'יהולי, כאילו, שאני אתלהב מזכוכיות צבעוניות? אבל היה יפה הצ'יהולי!
היה די מצחיק, בהתחלה דוחסים את הקהל לאולם. בדוחק איבדנו את ההורים, קצת נלחצתי, אבל הבלונדיני טען שהוא רואה את הקרחת של אבא מרחוק, ויהיה בסדר. טוב, קרחת כמו של אבא קשה להחמיץ, וגם יש לו אזניים תואמות...
האולם שדחסו אותנו אליו לא היה מאוד גדול, וכן היה חשוך (עומדים כל ההופעה, וגם נרטבים). עמדו שם מלא סדרנים שצעקו, "להיכנס עד הסוף! להיכנס עד הסוף", ואני, שהאסוציאציות שלי בנאליות להדהים, מלמלתי שאני מרגישה ממש כמו בטרזיינשטאט, כשירדנו מהרכבת, אחי אמר שכל עוד לא מתחילים עם השמאל ימין, הכל יהיה בסדר. כמה שניות אחר כך מצאנו את ההורים, וגם להם יש מטען אסוציאציות הכי בנאלי בעולם, אז אבא לחש לנו, "כהשאס אס ישאלו מה המקצוע שלכם, תזכרו שאתם גזרנים מומחים!".
הייתה שם איזו מישהי שהסתובבה בצעקות, "נוי, נוי, איפה את?", והבלונדיני, שנראה כמו גרסא ארית של ישו, כולל שער ארוך וזקן אדמוני, רכן לעברה, הניח לה יד על כל כתף, ואמר בחומרה, "נוי הקטנה כבר הפכה לסבון". מזל שההיא חשבה שזה מצחיק, היה יכול להיות לא נעים (טוב, שוב מתברר אנשים נוטים לקבל הרבה יותר בחן דברים שמגיעים מאנשים יפים, גם כשהם נבזיים קצת).
וההופעה עצמה? שוב עלה העניין שהבנת המנגנונים יכולה לפגוע בהנאה. כאילו, קחו אנשים, שימו אותם באולם חשוך וחמים, תוסיפו לזה ריקודים קצביים ותיפוף חדגוני, וישר מתקבלת חוויה מאוד חזקה, לא בגלל החוויה עצמה, אלא בגלל התחושה המיידית של החזרה למדורת השבט, זה מחבר לחלקים הכי פרימיטיביים שלנו. היה נחמד, אני שמחה שהלכתי.
ורגע השיא של ההופעה? אחת הרקדניות רקדה מאוד קרוב אלינו. הן רקדניות מודרניות, הגוף שאני הכי אוהבת - שרירי, מיומן, אבל לא עדין או מורעב. הסתכלתי עליה בקנאה, עד שהיא הרימה רגל לאחור, ומה ראיתי לה בשיפולי התחת? כן כן, צלוליט! אוח, יש אלוהים!
בדידות:
לעלות באייסיק ולראות שאתה אדום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
