רק עכשיו אני מתחילה להבין כמה מורכבת עבודתה של עקרת הבית. אני נמנעת מזה כבר שנים, והחיים שלי מאפשרים את זה, אמא מבשלת, מכבסת ומחזירה הכול מקופל, שולה באה פעם בשבועיים ומנקה לי את הבית, ואני חיה במין ייקום שבו הכול מסתדר ממש ללא מגע יד אדם. רק עכשיו כשאני לבד, אני מבינה כמה חשיבה צריך כדי שהמפעל הקטן הזה, שנקרא בית יתפקד כמו שצריך. אני גם משועשעת כשאני רואה כמה מחוקי הברזל שלה הוטמעו בי עד העצם: לא מורידים כביסה מהחבל ומשאירים אותה לא מקופלת, מצד שני, אין חוק שמחייב לסדר את הכביסה המקופלת בארונות, לכן היא נשארת למעלה, מקופלת להפליא, אבל לא במקומה. לא מתחילים לבשל לפני שהמטבח נקי לגמרי, ובסוף הבישול משאירים מטבח נקי לגמרי, לא משאירים כלים למי שישטוף את הכלים של הצהריים, אלה שני תפקידים נפרדים.
לא ידעתי מי מהאחים שלי יגיע לארוחת הצהריים, אם בכלל. ליתר ביטחון השריתי שתי כוסות עדשים וכוס אורז מלא, שיהיה. בערב בסופר הסתובבתי וקניתי להם במבה וממתקים, שיהיה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
