לשאוף לנשוף

מאז שהדונה והדון חזרו לארץ מולדתם, הם מאושרים חלאס. בפעם האחרונה שדיברתי עם הדונה היא אמרה לי שהם רוצים להישאר שם, ושהם יסתפקו באלף דולר לחודש, לשניהם, ושאנחנו ניקח את החנות על עצמנו. מייד הבהרתי לה שאני תמורת 10 אלפים דולר לחודש לא לוקחת על עצמי את החנות, שיפסיקו לבלבל במוח ושיחזרו במועד הנקוב, מנוולים! (במקרה ותהיתם, כן, הם חוזרים רק שישה ימים לפני החתונה, צודקים, למי יש כוח לכל הטעימות האלה, אם אפשר לשלוח אותי? אה? אה? ואני לא רוצה לדבר על זה שמצאתי שמלה מקסימה של סיגל דקל מלפני שתי עונות, ורודה, כמובן, שעלתה רק 150 שקל, ואני מרגישה תחושת קיפוח מחרידה, כי רציתי לקנות שמלה יקרה, לא נורא, אני אתפרע בנעליים!)

אז בעוד הם משוטטים בין הפינגווינים בארץ האש והאלפחורס בכל המדינה, אני קמה בשמונה וחצי, שזה חתיכת קורבן בשבילי, אני עובדת על שלוש בבוקר הרי, ומתייצבת בחנות כדי להתחיל להריץ את הדברים של הבוקר: ההפקדה לבנק, לראות מה קורה בגנון המתפרה, ולהתייעץ עם ג'ויה ונסרין בנושאי בישול - ג'ויה טורקייה, נסרין פרסית, שתיהן בשלניות, ושתיהן מתמוגגות מהעניין שאני מפגינה - וכדומה. 

אבל אתמול השאטני הגיע הביתה, ולי היה בבוקר רופא שיניים (התאימו לי תותבת עד ההשתלה, זה מעצבן, ועכשיו אני משנשנת גם), אז קמתי בשאנטי, בעשר. התקלחתי, לבשתי תחתונים (ורודים) גרביים (עם פסים ורודים) גופייה (לבנה, זיינתי אתכם, חי חי) סוודר (ורוד, נו), נעלתי נעליים (כחולות, אבל רק כי אין לי נעליים ורודות) הכנסתי את הפלאפון לתיק, בדקתי שהארנק שם, ויצאתי מהבית. כשכבר הייתי בחוץ תחושת קור מוזרה ברגליים הבהירה לי שיצאתי מהבית בלי מכנסיים... קורה לכולם, לא?

עוד חידוש מסעיר בחיי ובחייו של מאריס זו הגעתה לביתנו של סטלה החדשה. על נסיבות היעלמה של סטלה הישנה אני מסרבת לדבר. המון זמן מאריס ישב לבד בכלובו, ונראה די עצוב. רציתי לקנות לו סטלה אחרת, אבל יש איזו בעייה חוקית עם התוכונים, משהו עם רישיון למכירת ציפורי בר נדירות (???) ובאשקלון לא היו סטלות. בסוף מצאתי אחת יפיפייה בתל-אביב, ירוקה ושמנמנה, והבאתי אותה למאריס. חצי שעה אחרי שהיא הגיעה מאריס כבר ניסה להאכיל אותה גרעינים מפה לפה, ללטף אותה בצוואר ואפילו לעלות עליה, סטלה החדשה הפגינה בכל דרך אפשרית את חוסר שביעות הרצון שלה, אבל מאריס התעלם והמשיך לחזר אחריה.

אני לא יודעת איך להגיד את זה, אבל אני מחזיקה בביתי את גירסת הרווק של התוכונים, זה נורא מביך.