לשאוף לנשוף

אתמול תימללתי איזו תוכנית (הדברים שאני עושה כדי להתפרנס, מונדייה) שעסקה בתרבות הרסטפרי ובהקשרים הישראליים שלה. כל מי שאי פעם התעניין טיפה מעבר ל"נו וומן נו קריי", יודע שהגנג'ה \ גראס \ חשיש או כל נגזרת של הצמח היא חלק מהותי מהתרבות הזו. מה לעשות, יש אנשים שחלק מהתרבות שלהם זה לחתוך לכל הבנים את הזין, ויש אנשים שחלק מהתרבות שלהם זה לעשן, קורה.

התוכנית הייתה נורא מעניינת, אבל המראיינת נורא רצתה לדעת דבר אחד מרכזי - האם האנשים המוזרים האלה הם, איכסה פויה, חשישניקים!?

"אז מה, יש בעיות סמים אצלכם בהופעות?" היא שאלה את אחד המשתתפים, "אין סמים", "ומה עם ה... גנג'ה!", "גנג'ה זה לא סמים", ענה לה הבחור בתמיהה. אח"כ היא ניסתה להוציא מהמרואיין השני הודאה בזה שאצלו בחווה מעשנים סמים, ויי ויי ויי!

כאילו, לא נמאס מהצביעות הזו? הם באמת חושבים שאנשים סתומים לגמרי, אם שהם יזדעזעו מעומק ליבם כי מישהו עישן משהו? נו, ברצינות. או שמא יותר נוח להם לחשוב שסמים זה משהו שהאיש הזה עם הרסטות מעשן, ולא הבן שלה שלומד עכשיו בטכניון, או הבת שלה ביום שישי לפני היציאה עם החברות החנוניות שלה. זה כבר כל כך מגוחך, כל הסקרים האלה שכל פעם נדהמים מחדש לגלות שיותר מ-50% מהסטודנטים מעשנים, אתם יודעים מה? אני לא רוצה להכיר את אלה שלא מעשנים, הם מפחידים אותי הרבה יותר.

די, מספיק, שיצאו מזה, כבר, זה משעמם, זה לעוס וזה דבילי. מספיק אנשים חיים חיים נורמטיביים לחלוטין תוך כדי שימוש בסמים אלה ואחרים, והם לא מובטלים, לא מסתובבים ברחובות, ורובם אפילו לא מגדלים רסטות, לא הגיע הזמן להפסיק עם הפרצוף היכנעי הזה? כולה גראס, מספיק.