היינו אתמול, זוגתי ואני (למישהו יש מושג בערך כמה עולה סד לשיניים? מתברר שאני חורקת שיניים מתוך שינה, מונדייה), בסרט מעולה: "האיש שבפנים", של ספייק לי. אני מאוהבת בו עמוקות מאז "השעה ה-25", והפעם היה בונוס מרטיט בדמותו של קלייב אוון, שגם בו אני מאוהבת עמוקות מאז שבאיזה יום שואה ראיתי עיבוד לקולנוע של "עקומים" בכיכובו. בנוסף לספייק הגאוני ואוון המרטיט משחקים שם גם ג'ודי פוסטר, דנזל וושינגטון ווילם דפו, שבו אני מאוהבת מאז ומתמיד, הוא פשוט כל כך נראה כמו שימפנזה סופר אינטליגנטית, שאי אפשר לא לאהוב אותו.
זה סרט מתח נפלא, מהסוג שכל פעם
*** שנייה, הפסקה לצורך הודעה חשובה: הרגע השאטני התקשר להודיע לי שסטלה מתה. זה כל כך עצוב. אהבתי את התוכייה הזאת נורא. אוף.***
כן, איפה היינו? מהסרטים האלה שאסור למצמץ בהם כי באותו רגע עלולים לאבד מידע חיוני, כל השחקנים משחקים פשוט מעולה, התסריט נפלא, הבימוי נהדר, בקיצור, אם בא לכם על סרט מתח שידביק אתכם לכיסא ושתצאו ממנו בחיוך ענק של "פפפפששש, שיחק אותה הבן זונה!", זה בדיוק הסרט.
עכשיו אני אלך לחשוב על סטלה המסכנה שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
