לשאוף לנשוף

כידוע לכולם, חיי הסקס במגזר האריאלה לא בדיוק, אהמ, נו, בקיצור, אין על מה לספר כל-כך. מצד שני, מצב החרמנות...טוב, לא משנה.

אתמול בלילה עלה בי רעיון העוועים, ללכת למה שקוראין "פיק-אפ בר", ושם לצוד לי עלם חן. בעודי מפנטזת איך אגיע למקום, ואיך אצא משם ובאמתחתי אחיו התאום של דודי בלסר, שיקח אותי לדירתו, יעשה בי מעשים, ואז יתכבד להיקרא 49, עלו בראשי הפעוט אי-אלו שאלות.

ז'תומרת, נניח שאני נראית סביר, כמובן שאף סוכן דוגמניות מעולם לא הציע ללהק אותי ולו לתצוגה בקניון של בת-ים, אך מצד שני, ילדים קטנים אינם פורצים בבכי כשהם רואים אותי. נניח שיש לי אסרטיבית של חתול דרוס, ויעידו על כך כל הפעמים בהן מצאתי את עצמי עושה דברים שאיני רוצה לעשות, רק כי לא היה לי נעים לסרב. איך בדיוק עושים את זה?

והרי השאלות:

1. יש איזה פאב שהאנשים לא בררנים בו במיוחד?

2. נגיד ויהיה לי מזל, ומישהו יתחיל אתי, ואז, יקרה הבלתי סביר ואני אחליט שהוא לא מוצא חן בעיני, איך מסרבים?

3. בהתחשב בעובדה שהבעת חמצמצות פולנית שפוכה על פני דרך-קבע, כיצד אמנע מלהבריח אותם בחורים הנראים לי?

4. מקובל בכלל שבחורות תלכנה לבד לפאב?

5. כיצד אדע שאחיו התאום של דודי בלסר אינו רוצח סדרתי?

והשאלה המטרידה מכולן:

6. צריך להוריד שערות ברגליים בשביל זה?

בחיי, אני קוראת את זה ולא מבינה איך הזדיינתי בעבר. מה נהיה ממני. אריאלה של שנת 1998 הייתה מתביישת בי עמוקות.

צ'ופסטיק - אני עלולה להתרגל. תחזור.