הייתה חתונה מקסימה אתמול. מתחת לחופה החתן והכלה נורא נורא התרגשו, ואחרי זה היה שמח ברמות שאי אפשר לתאר. הייתי מאוד גאה באחי אתמול. כבר קודם הוא הודיע שאין לו שום כוונה להשתכר עדלאידע בחתונה של עצמו, מכיוון שהוא עושה את זה בשמחה, והוא רוצה להיות נוכח שם לגמרי. אכן כך היה. היה מקסים. זה אולי נשמע בנאלי, אבל שניהם הגיעו למעמד הזה מתוך כל כך הרבה רצון ושמחה, שאי אפשר היה לא לראות את זה. הם התחתנו כי רצו להפוך למשפחה, לא כי מישהו לחץ, או דרש, או כי הם שמעו יותר מדי "בקרוב אצלכם", ו"נו..." שניהם מתייחסים למחויבות הזו ברצינות גדולה. אני מאחלת להם שזה יימשך כך, שיהיו מאוהבים, אוהבים וחברים הכי טובים, ושהאהבה שלהם תהיה מספיק חזקה וגדולה כדי להתגבר על כל המשברים שיבואו. אמן סלה.
נו, ברור שהקטע הרכילותי יגיע אחרי שהתמונות יהיו בידינו, מה חשבתם, שאני אוותר על ההזדמנות לרכל?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
