לשאוף לנשוף

כבר שלושה לילות ברצף אני חולמת על מגע, לא על סקס, על מגע. לילה אחד חלמתי על אילן, לילה אחד על מישהו חסר פנים, ואתמול על שחר. מוזר לי גם שאני חולמת על כאלה נחמדים במובהק, לא גברים שהיו לי אתם יחסי אביוז, אלא כאלה שכשאני חושבת עליהם אני מחייכת, תמיד. ובחלומות הכל אוורירי, עוטף, כמו סקס על אקסטזי, שהוא חסר שיא, נשיקות, ליטופים, חיבוקים, תחושה של הגנה, לשונות, נעימות חסרת גבולות, ואז אני מתעוררת, ובא לי לבכות.

בגלל זה גם לא הלכתי אז לפיק-אפ, זו לא פארשיות, זה גם לא הפחד שלא יתחילו אתי. במסיבה של מעריב שני אנשים ביקשו ממני את הטלפון (זה המחשוף, נשבעת לכם, הם רצו לוודא שבאמת אין שם כלום), זו הידיעה שזה לא מה שאני צריכה עכשיו. לעת זקנה לסקס נהייתה משמעות אינטימית בשבילי, קצת מגוחך לאור הרקורד שלי. אני לא מצליחה לחשוב על האפשרות שמישהו יזיין אותי ויזמין לי מונית, או משהו בסגנון. אני חייבת לתבוע את אווה, האישיות שלי משתנה יותר מדי.

גמרתי זה עתה את החדש של לימור נחמיאס, "סרט לבן על כיפה אדומה", הוא הרבה פחות מוצלח מהשניים הקודמים, ולו אני גבר, לא הייתי מתקרב לאישה שמרגישה כל-כך הרבה כעס כלפיי גברים.

אבל חלק גדול מהספר עוסק ב- BDMS, והיא מפגינה בקיאות שמעידה, לכל הפחות, על תחקיר מעמיק. מוזרה לי העדנה שיש פתאום ל-BDSM, אפילו זוגות סטרייטים ומרובעים לגמרי חושבים שקשירות הן שעשוע נחמד. יש בזה משהו מסקרן, בהתרחבות המתמדת של גבולות הסטייה. פעם זיון שלא במסיונרית היה משהו שרק שרמוטות (כאלה ששילמו להן) עשו, ועכשיו? אוראלי הפך למשהו ברור מאליו, אנאלי הופך למשהו שלא מתביישים לדבר עליו, והגבולות נדחפים עוד לצדדים.

אבל אני חושבת שיש בזה גם אלמנט קצת מפחיד, קצת של כפייה חברתית, מה קורה עם אנשים שבכלל לא בעניין? הם אמורים להרגיש סוטים כי אין להם מרחיבי רקטום וכאלה?