לשאוף לנשוף

כאילו, עצוב וזה, אבל עכשיו, הכמיהה הגופנית מתחילה להיות כללית יותר. לא, לא ממש חרמנות, ז'תומרת, גם, אבל הגעגוע הוא למגע באופן כללי, לא רק למעשה מכחול בשפופרת. אני גם מתחילה להיות סקרנית בנוגע למי יהיה בן הזוג הבא שלי - יש דברים שאני כבר יודעת עליו: הוא חכם, הוא מצחיק, והוא נורא אוהב לגעת. אבל מעבר לזה, הוא לגמרי עדיין בגדר תעלומה: איך הוא נראה? מה הוא אוהב לאכול? איזה שגעונות קטנים יש לו? מה הוא אוהב לעשות? איפה יש לו נקודות חן? מה אני הכי אוהב בגוף שלו? איזה דברים אצלו יעצבנו אותי? איזה ספרים יש לו על המדפים? איזה סרטים הוא אוהב? מה הדעות הפוליטיות והחברתיות שלו? על מה יהיו הדיונים הכי נלהבים שלנו? במה יהיה לי חשוב לשכנע אותו?

מעכשיו כל מה שאני צריכה לעשות זה להיות מוכנה, ולדעת לזהות אותו.