טוב, אני חוששת שלא עסקנו כאן בסוגיית הגודל, ואני מאוד מתפלאת על עצמי, כיצד קרה המחדל? האמת היא שגם הטריגר לעניין הזה הוא הספר של לימור נחמיאס. משום מה הגיבורה שם חושבת שזין באורך של 12-13 ס"מ הוא הממוצע, וזין של 17 ס"מ הוא איזשהו אייקון כביר שראוי כבר לסגוד לו.
עכשיו, לפני שכל קוראיי הגברים ילכו למדוד: לא אשקר ואגיד שהגודל לא קובע, יש לו ערך פסיכולוגי בלתי מבוטל. אין-ספק שמראה של זין מפואר ישפר לי את שמחת החיים, אבל, וזה אבל חשוב – הגודל באמת לא משפיע על הכישורים. כתבתי את זה כבר: לישראל, מי שלימד אותי להנות מסקס היה איבר קטון (הייתי כותבת זעיר, אבל יחסית לנתונים המבישים של הגברים של גב. נחמיאס הוא יכול להיחשב ממוצע), ועד היום מתכווצת לי הבטן בתשוקה כשאני חושבת עליו. ולאורי הנחמד (בניגוד לאורי המנייאק) היה כזה נורא עבה, ושמתי לב לזה רק אחרי ששכבנו, כשראיתי את הפלא.
זהו, עכשיו אחרי שגמרתי להיות פוליטיקלי קורקט, אפשר להמשיך.
מה שמטריד אותי עכשיו הוא מאיפה הגב. נחמיאס שאבה את הנתונים שלה – ככל הידוע לי הממוצע הוא 14-16 ס"מ, ואין סיכוי שאני אתעלף למראה 17 ס"מ. אה, וראוי לציין שעלי אי אפשר לעבוד בדברים כאלה. אני דור שלישי לגזרנים, ויש לי יכולת מופלאה להעריך במדוייק מרחקים מתחת ל-30 ס"מ.
חשבתי על העניין, הרי ברור לי שלימור הזדיינה עם שלושה ארבעה גברים, והיא יודעת מה הגודל המקובל (או שאולי היא לא ניחנה ביכולת הערכת המידות שלי?), אז למה היא טורחת להתפעל כל-כך מ-17 ס"מ? חשבתי עוד, ועוד, ועוד, ואני חושבת שהגעתי למסקנה:
לימור היא פשוט בחורה טובת לב. היא ידעה שגם גברים יקראו את הספר שלה, והיא פשוט רצתה לגרום להם להרגיש טוב עם מה שהאל הטוב נתן להם. היה לה ברור שגברים שיקראו את הספר שלה, ויראו שם שהממוצע הגברי הוא 12 ס"מ, מייד יתנפחו בגאווה, ויגידו, "אוח, איזה יופי, תמיד ידעתי שאני מעל הממוצע, אבל לא ידעתי עד כמה!".
ועל זה אני אומרת – יישר כוח לימור! כן ירבו צדיקות; אולי ככה תעזרי לכמה גברים להיפטר מתסביך הגודל האווילי שלהם, ובא לציון גואל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
