לשאוף לנשוף

איפה היינו? חודש וחצי אחרי שאני מתפייטת על הגוף כמכונה נפלאה, ואיך הכל מתקתק, ואיזה שוס וזה, הווסת שלי דופקת איחור אלגנטי של 17 ימים. בתקופות אחרות בחיי איחור כזה היה שולח אותי לסופר-פארם, כדי לקנות בדיקות כאלה, שתיים, שיהיה, אבל עכשיו סתם הרגשתי חוסר נחת למול מה שאני תופסת כבגידה שפלה.

עכשיו היא הואילה בטובה לבוא, ואני מסתובבת, מקופלת מרוב כאב וזוללת פחמימות בכל צורה אפשרית, ההורמונליות הזו משגעת אותי לגמרי.

אתמול השתכרתי, נפגשתי עם הפאצ' (היה מיאוד נחמד, אבל אני חוששת שלא אפגש אתה שוב, יש לה ציצים הרבה זותי, ואני נהיו לי רגשי נחיתות). משום מה ניסיתי לעמוד בקצב השתייה שלה, מודה שעמדתי, אבל מייד כשהגעתי לבית של הצ'ופסטיק התחלתי לייבב שאני שיכורה ומרגישה לא טוב, ושאם הוא מתכוון לצאת עם איזה חבר שלו, אז אם הוא פוגש מישהי בפאב, שיתכבד וילך אליה הביתה, אני אגסוס לי כאן בשקט. הרגשתי כל כך לא טוב, שכשהוא קרא לי לראות את הבלוגים המצולמים בתפוז סירבתי לקום, מחשש שאקיא את נשמתי. אני לא אוהבת סוטול של אלכוהול. ואני גם חושדת שהצ'ופסטיק לובש לי את הפיג'מה הוורודה. אם מישהו רואה בתל-אביב בחור נמוך מסתובב בפיג'מה ורודה, הוא מתבקש להלשין.

פינת הזדון:

הרגע עברה לידי איקונה אופנתית, שטרחה, בשביל הלוק, לגרוב גרבונים עם תפר מאחור. אין הרבה דברים יותר אלגנטיים וסקסיים מאשר גרבונים עם תפר - בתנאי שהתפר ישר כסרגל, אבל כנראה האיקונה לא שמעה על זה, ואצלה התפר מסתובב כספירלה בכל הרגל.

המלכה האם הייתה מעקמת את אפה ופולטת, como margaritas para los chanchos, או בעברית – נזם זהב באף חזיר. אבל באמת, אני תוהה, איך בחורה שנולדה בארץ ורוצה לסגל לעצמה לבוש אלגנטי אמורה ללמוד את כל הסודות והחוקים הקטנים שהופכים אישה לבאמת באמת אלגנטית, כמו זה שעדיף למות ולא להסתובב ברחובות בנעליים לא מצוחצחות, או לדעת מתי את אמורה לפרוש מלבישת בגדים מסוימים, גם אם הגוף עדיין מאפשר?