לשאוף לנשוף

אבל קודם הסבר - הספר הוא על משפחה, ארבעה ילדים: שאול, יונתן, מיכל ואבשלום. סתם משפחה לא מאוד פונקציונאלית, ואיך כל אחד מהארבעה מגיע בסוף לסוג כלשהו של אושר, אבל אושר אחר, לא בסגנון אמריקאי. ההפי-אנד חמצמץ למדי. המספרת היא מיכל. שאול חוזר בתשובה, יונתן חי בהודו, מיכל מחפשת את עצמה, ואבשלום מנסה להיות נורמלי. לקראת סוף הספר המשפחה מתכנסת בהודו, לחתונה של יונתן, ושם מתרחשת הסצנה הזו, שהיא האחרונה בספר.

נדב ואני בדקנו ביסודיות אחד את השקדים של השניה, היה מקסים מאוד, כל הזרמים החמודים האלה שהאקסטזי שולח בגוף ושכחתי כמה הם נעימים. אחרי שמיציתי את השקדים של נדב נזכרתי שהבטחתי לעצמי לבדוק מה קורה עם שאולי, שלא יתבאס. בכל זאת, גם הודו, גם בגדים לא צנועים, מושייב לייצים, סמים, אי אפשר לדעת איך כל הדברים האלה ישפיעו על הוד קדושתו. אמרתי לנדב שיחכה לי שניה ויצאתי לחפש אותו. מצאתי אותו יושב טיפה בצד, מסתכל על בחורה שרקדה לבד, לבושה חצאית לבנה שקפקפה וחזיית טראנס קטנטנה. היא הייתה יפה בצורה ארצית מאוד, עם שיער ג'ינג'י ארוך, עיניים חומות, בטן קטנה שבא לשים עליה את הראש ונמשים על הכתפיים. שאולי לא הוריד ממנה את העיניים ואני לא יכולתי להפסיק להסתכל על שניהם. הוא היה מרותק אליה והיא הייתה מודעת אליו, אבל לא נותנת למודעות הזו לנתק אותה מהעולם שלה. מעניין מה היא חשבה על הדוס הזה שיושב ומסתכל עליה ככה. ידעתי שאני פולשת לרגע פרטי אבל עבר כל כך הרבה זמן מאז ראיתי אותו ממש משתוקק למשהו ועכשיו ראיתי את אחי שמלפני שנים, אחי האמיתי, שאהב מוזיקה ולזיין ולקרוא. היא הסתובבה וחייכה אליו, הוא חייך אליה בחזרה, חיוך אמיתי, שמח. אחר כך הוא נשם נשימה עמוקה והלך משם. רק אז הבנתי ששאול ויתר על תשוקה כדי להימנע מכאב ובדקות האלה, שזכיתי להיות עדה להן, הוא פקפק והחליט שוב. אחי אהובי דבק בבחירה שלו.

ובלי קשר: מעולם לא חשבתי שאושייה אפלה כמו מוזטל יהיה מודע לקיומי, תמיד חשקתי בו עמוקות, אבל ידעתי שאביבה מאוהבת בו, ואני לא מתעסקת עם גברים של חברות שלי. גבר שבגברים שכמותו, איך הוא ידע לנחש שמאחורי החזות הפרועה, המקועקעת, מתחבאת דוסית קטנה עם צמה.

ככה זה, לפעמים צריך גבר אמיתי שיזכיר לי שאני מוקפת במטרוסקסואלים אומואים. גגגרררר