לשאוף לנשוף

היי, היום אנחנו חצי שנה ביחד. לפני חצי שנה בדיוק זו ש תפסה אותי מהשערות, והכריחה אותי לשבת לכתוב. זה היה חודש ושבועיים אחרי הפרידה ממשמו, עדיין הייתי שבר כלי גמור, לא הבנתי למה לי, והיא אמרה, "מה אכפת לך? תייצרי טקסטים". היה לי משחק קטן עם עצמי בהתחלה. בשבועיים הראשונים לא שלחתי לינק לאף אחד, רציתי לראות כמה יקראו אותי ככה, במקרה. הראשונה לזהות הייתה הפרחה הקוגניטיבית, שנכנסה במקרה בעקבות פוסט על "לוליטה".

העיצוב הראשוני היה מזעזע, משהו בורוד, צהבהב ותכלת, אחר כך גוונים של בורדו, בננות סטייל, ועכשיו ההידור האלגנטי הזה, שאני מאוד אוהבת.

המון דברים קרו בחצי-השנה הזו, רובם דווקא טובים, טפו טפו טפו. אני מסתכלת לאחור באהבה, לא בזעם. למדתי שוב כמה כולנו דומים בבסיס, ועשיתי לי כאן בית זעיק משלי.

הכרתי אנשים שמאוד חשובים לי, צ'ופ, כן כן, אני מתכוונת אליך, אל תסתכל מעבר לכתף, העמקתי את ההכרות עם אנשים שהכרתי קודם ועכשיו הפכו לחברים טובים, וגם אנשים שנשארו במרחב הווירטואלי בלבד, אבל הם מספקים לי שעות של שמחה גדולה. אתם יודעים מי אתם.

במקרה גם יומולדת.

לשנה הבאה? בנאלי לגמרי: להצליח בעבודה, למצוא אהבה, אולי לחזור לכתוב באמת, ולהמשיך בתהליך הזה, שכל שבוע מזקק אותי, מקרב אותי עוד קצת לעצמי.

אני שמחה שאתם שותפים למסע.