לשאוף לנשוף

כבר כמה ימים אני מסתובבת סביב הבלוג טיוי של תפוז. כן, רק אחרי עשר בלילה, בחדרים למבוגרים. לא מוזר לי מה שקורה שם, לא יודעת למה, אני מסרבת להזדעזע מאנשים שמזדיינים מול מצלמות. להראות את הציצים יותר מזעזע מאשר להיחשף כאן? ואם למישהו בא לאונן ושיסתכלו עליו, ואללה, שיהיה בריא. אני גם לא תמהה על הצורך הזה בחשיפה, יש בחשיפה משהו מאוד משחרר. אחרי שדברים נאמרים הם נוטים להיראות הרבה פחות איומים, וכנראה שאחרי שמראים לכולם את הגוף העירום, הבושה פוחתת. טוב נו, אני חייבת להודות שאצלי האקסיביציוניזם הוא די כוללני.

אין לי בעיה לערטל את הנפש או את הגוף. סתם, אני שוב משקרת קצת, לא נורא. מה שבטוח הוא שעם ערום פיזי אין לי שום בעיה. להפך, תנו לי הזדמנות להתפשט, ואני מייד מתפשטת. בכלל, יש יותר מדי אנשים שלא מרגישים נוח בתוך העור של עצמם, שלא נוח להם להסתובב ערומים אפילו לא כשהם לבד. עצוב.

אחד הדברים שהכי אהבתי בעבודה באל-על היו ההגעות לחדרי המלון, לסגור את הוילונות (בכל-זאת, זה הערום שלי, לא של כולם), ולהתפשט. אחד הדברים שתמיד רציתי לעשות, ועוד לא יצא, הוא להסתובב בחוף נודיסטים, מתישהו.

אבל הערום שלהם קצת שונה, זה ערום מתריס, וכמה שלא נעים להודות בזה, מחרמן. נשברות לי קצת קונספציות, מה פתאום לראות מישהו מביא ביד כל-כך מחרמן אותי? לא מעניין אותי שהם לא אומרים מילה, או לא לראות את הפנים שלהם, בעצם אני מעדיפה את חסרי הפנים השתקנים - הקשקשנים מרגיזים אותי -המיקוד המונוטוני שלהם מדביק אותי למסך. מוזר לי שאני יכולה לעשות כזו החפצה. הם לא מעניינים אותי כבני-אדם, כלום.

והנשים? אני בוגרת של הדוגמה הפמיניסטית לפיה נשים שעובדות בפורנו הן מסכנות שנאנסו או עברו התעללות בילדות, אבל כבר הרבה זמן אני רואה מגמה של נשים ששולחות תמונות שלהן בכל רחבי הרשת, בלי ציפייה לתמורה, רק כדי שיראו להן את הגוף. וכאן? בבלוגים? הן מזדיינות, מלטפות את עצמן, מראות, והכל בשמחה גדולה, מה קורה? כולן מסכנות? אולי לינדה לאבלייט נאנסה, אבל רוב אלה שבתעשיית הפורנו הן אומללות? זה תופס גם בתעשייה האמריקאית, כשנשים הן מפיקות ובמאיות של סרטי פורנו?