אתמול בלילה חלמתי שיש לי תינוק. האבא היה שחר, אני לא יודעת מה יש לי משחר לאחרונה. אני חושבת שזה בגלל שהוא אחד הלשעברים היחידים שמתקשרים לי רק לדברים טובים. אין כאב בכל הנוגע לשחר, התחלנו, התלהבנו, שכבנו, היינו לא בלעדיים, בלי קנאה, ואז נגמר.
אחר כך הוא התייצב שוב ברגע חשוב, והתפוגג, שוב בלי כאב. הוא די דומה לי, אקסיביזיוניסט שכמותו, אחד האנשים שמרגישים הכי בנוח עם עצמם שאני מכירה, אבל כל התכונות האלה לא אמורות להפוך אותו לאבא של התינוק שלי.
בקיצור, בחלומי, התינוקי נולד, בן, אני לא רוצה בנות, והוא יותר דומה לשחר, שזה לא רע בכלל, אבל אני לא מצליחה לזהות אותו כתינוק שלי. אני מתייחסת אליו יפה, ויודעת שהוא יצא ממני, אבל יודעת שעד שהצבע הכחול-אטום שיש לעיניים של תינוקות יתחלף, ואני אראה מה הצבע האמיתי של העיניים שלו, אני לא אוכל לדעת שהוא שלי.
ואז אחרי חודש שאני מטפלת בו בקורקטיות הוא פותח את העיניים, הן זהות לשלי, ואני יודעת שהכל בסדר.
ועל זה לא נותר אלא לומר – נו שוין.
היום בלילה עינת טסה לה לארה"ב, ואני שוב חושבת על העניין המחזורי הזה של חברות, שלא תלוי במידת האהבה שלי, אלא במצב בחיים שאני נמצאת בו. התהליך הזה קורה כל הזמן, הכיול המתמיד של החברויות. יש בזה משהו קצת מיסתורי, איך ברגע מסוים מגיעים האנשים שמתאימים לי לאותה תקופה, ולא משנה כמה אני אנסה להאחז באנשים מהעבר, הם פשוט מתפוגגים להם. בסוף יוצא תמיד שאני מוקפת באנשים כמוני.
כמה המלצות חמות:
- הכל מואר, ג'ונתן ספרן פויר: (נראה לי שאין קשר לדרור פויר) מזמן לא נתקלתי בכזו התפוצצות של כישרון כתיבה, ועוד מצד מישהו שנולד ב-1977. מעולה, מצחיק, עצוב, נוגע ללב, ותודה לט' שקנתה לי אותו ליומולדת. מזמן לא היה ספר שכל-כך לא רציתי שיגמר.
- זיכרון של דג זהב: אחד מהסרטים הקטנים האלה, שגורמים לחייך שבוע אחר כך. מקסים לגמרי.
- כלכלה בגרוש, ברברה אנרייך: הפעם מתנה מאביבה. ספר מזעזע, שגורם להסתכל על אותם אנשים שבדרך כלל מתעלמים מהם, והחיים בשבילם הם לא יותר מאשר מלחמת קיום מתמדת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
