ביום חמישי הלכתי עם הט' לבלות. כמדי בילוי ניסינו להיכנס ל"ננוצ'קה", כרגיל, נכשלנו. מתישהו יכניסו אותנו, בטח זה יהיה כשהמקום ירד מגדולתו, אבל לא משנה. בצר לנו החלטנו ללכת ל"לנסקי", כה רבות שמעתי על המקום, שנורא רציתי לבדוק. הט' מלמלה משהו על זה שהיא לא רוצה שרואי-חשבון וסוכני ביטוח יתחילו אתה. נזפתי בה על הגזענות הסמויה והלכנו לשם.
למרבה הפלא הכניסו אותנו מייד (זה בזכות הט', אני ניסיתי מלא פעמים להיכנס, ומעולם לא הצלחתי), וכשחדרנו להיכל טעיתי לרגע לחשוב שהגעתי לגן העדן של הרווקות.
המקום היה מלא זכרים. יחס סופר חיובי לטובת הנשים, והברמנים? אוח, תאווה לעיניים, אין שם אחד שלא הייתי מסכימה שיעשה לי נעים (בהנחה שהוא לא אומר "מכנס", "תחתון", או, "מותק, אני יעשה לך טוב", הדרישות שלי באמת נמוכות). הם הסתובבו להם שם בחולצות שחורות צמודות וגופים מצוינים, אבל נו, לא באנו להתחיל עם ברמנים, כך שהכרחנו את עצמנו להתמקד בקהל.
הסתכלו עלינו, לא אומרת שלא, אבל אף אחד לא ניגש, אף לא אחד. בצר לנו נכנסנו לקטע אנתרופולוגי וניסינו לראות אם מישהו במקום ההוא מתחיל עם מישהי, כלום, נאדה, נישט. האמת היא שזו תופעה שמטרידה אותי מזה זמן מה. האם רק ערסים מעזים להתחיל עם בנות? מה קורה כאן? נהייתם אימפוטנטים ביישנים כולם? הכי גרוע שיכול לקרות הוא שתספגו סירוב, אז הפחד לספוג סירוב יותר חזק מהסיכוי להכיר מישהי נחמדה? וחוץ מזה, בהנחה שלפני שאתם ניגשים לבחורה החלפתם מבטים וחיוכים, למה שהיא לא תגיב בנחמדות?
דוגמאות לא חסרות. מאז שהתפניתי רגשית אני מסתכלת על גברים, וזוכה למבטים מתעניינים בחזרה, אבל הצעד הנוסף הזה, של להתקרב, ולו גם עם משפט הפתיחה הבנאלי ביותר, לא מתבצע.
הנה, אתמול ישבה לה הט' בים וקראה, ישב בחור והסתכל עליה, הסתכלה עליו בחזרה, הסתכל עליה, הסתכלה עליו בחזרה, וממש כשני איים, הם לא נפגשו. תשאלו למה הט', או אני, או כל אחת אחרת לא ניגשת? ובכן, אדבר כאן בשמי בלבד: כי נמאס לי.
נשבר לי ליזום, להחליט, לכוון, להדריך, לדעת מה אני מרגישה ומה הוא מרגיש. הרי בסופו של דבר, סביר להניח שאני זו שאכריח אותו לעבור לגור ביחד, להציע נישואין, ולהחליט כמה ילדים יהיו. מה בסך הכל ביקשתי? שלפחות את הצעד הראשון מישהו יעשה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
