"איך השן?" שאל אותי אתמול הפטריארך, "וואלה, סבבה, אני לא יודעת מה התבכיינת כל כך כשעשית את השתלים שלך." הוא הנהן בראשו במבט של "כל כלב ביג'י יומו", והתפנינו כל אחד לעיסוקיו, הוא לעבודה, ואני לטפח את מערכת היחסים שלי עם הבחור המהמם מפריזון ברייק.
בהמשך היום החלטתי להפסיק לקחת אופטלגין. האמת היא שאוריאל אשם בזה (ובכל דבר אחר, כמובן, אבל בעיקר בזה) בגלל שהוא פולניה היסטרית. הוא כל כך הזדעזע מהסירוב שלי לקחת אנטיביוטיקה, שהחלטתי שעדיף שיכאב לי קצת, ושאני אדע אם עולה לי החום. מה גם שכך יכולתי להאשים אותו שנורא כואב לי רק בגלל שהוא פולניה היסטרית, ואני, אין הרבה דברים שיותר חשובים לי מאשר שיהיה לי את מי להאשים.
היום בבוקר התעוררתי והרגשתי כאילו מישהו תקע לי מוט ברזל דרך הלסת והאף ישר לתוך העין. כשיכולת המחשבה חזרה אליי נזכרתי שבאמת דחפו לי מוט ברזל לתוך הלסת, קיללתי במרץ, קודם מדדתי חום, לוודא שהכול בסדר (36.1, לדעתי אני דו-חי, מה שמסביר המון דברים) וכשראיתי שאין לי חום גררתי את עצמי לבקבוקון, טפטפתי ובלעתי. תוך חמש דקות ריחפתי בגן עדן משולל כאבים. אחלה חומר האופטלגין הזה, הרבה יותר יעיל מגראס המוות (לא שניסיתי, ובכלל, זה בלוג שמתנגד נמרצות לחומרים פסיכואקטיביים)
פינת התובנה היומית:
אם עושים את סלט העוף של אורנה ואלה בלי טרגון, בלי רוזמרין ובלי כוסברה, יכול לצאת סלט מעולה, אבל זה לא יהיה סלט העוף של אורנה ואלה.
הלכתי לגסוס, היו שלום.
פינת התובנה היומית 2:
אם מטפטפים בטעות שמן לוונדר במקום אופטלגין זה לא עוזר בכלום לכאב ראש, אבל אח"כ לגרעפסים יש ריח לוונדר, שזה דווקא נחמד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
