יש לי פנקס קטן, נו, ברור שהוא בצבע ורוד, כאילו, דה? וגם מקושט בנוצצים. קניתי גם עט תואם, בורוד פוקסיה שלמעלה יש לו לב פלסטיק ורוד ונוצץ שכתוב עליו "love you" ועיטור נוצות, ורוד, ורוד. כל לילה לפני שאני הולכת לישון אני כותבת בפנקסי הקטן חמישה דברים טובים שקרו לי באותו יום. אלה לא חייבים להיות דברים גדולים, זה יכול להיות גם שהייתי יעילה במיוחד בעבודה, או שהייתה לי שיחה טובה עם אוריאל, או הליכה מעייפת במיוחד עם אמא שלי או משהו נורא מצחיק שזוגתי אמרה. כל יום חמישה דברים, ועוד שני דברים טובים שאני רוצה שיקרו לי.
אתמול בלילה לא כתבתי. הלכתי לישון בשש בבוקר אחרי לילה של עבודה, ולא רק שלא כתבתי בפנקסי הקטן, אפילו לא צחצחתי שיניים (אני מצחצחת עכשיו עם משחה שיש בה מלח, זה בערך הדבר הכי מגעיל בעולם), אבל אתמול היה יום טוב, יום שראוי להיכתב בפנקס הקטון.
עוד מעט אלך לישון, והיום כן אכתוב בפנקסי הקטון. אני אפילו לא אצטרך לגרד משהו כמו "השקיתי את הגינה ושמתי לב שעציץ הפלפלים נקלט". הם לא רבים, הימים האלה שנוצצים להם בתוך השגרה - ולא שאני מוצאת משהו רע בשגרה. נראה לי שאנשים ניורוטיים זקוקים במיוחד לשגרה קפדנית, כי מספיק הבלגן שבתוך הראש, בלגן בחוץ זה כבר יותר מדי - אבל היום היה מהימים המחויכים האלה, שזורמים בנעימות גדולה, מארוחת צהריים טעימה וצחקנית, לסיבוב סיכום שבוע הספר תשס"ו, ואז קפה מצוחקק ושמח, כל הזמן בחברה מענגת ואוהדת. מזל שיש לי פנקס קטון, כי אז אני אוכל לזכור ולרשום שאושר נראה גם כך - כמו יום חופשי שכולו נעימות, וגם לזכור שהחיים והשמחה הם דברים שקורים ממש ממש עכשיו.
וכעת נעבור מהנימה הרוחנית לסיכום שבוע הספר שלי:
השנה ביקרתי פעמיים בשבוע הספר בתל אביב ועוד פעם בשבוע הספר באשקלון (שנמשך רק יומיים, מיינד יו, וכלל בעיקר ספרי קודש ובישול, שוב מיינד יו), ויצאתי בשלל עצום ורב. הנה הרשימה שלי:
בית בודרנבוק - תומס מאן
אישה כלב ים - קתרין הריסון
אסכולה ישנה - טוביאס וולף
אשת חטא - פטרה המספאהר
מותה של גיבורה אדומה - צ'יו סיאו לונג
אפקט בבל - דניאל הכט
אם יש גן עדן - רון לשם
דיכוי הארוטיקה - ניצה בן ארי (אמא שלי קנתה לי)
הזקן והים - המינגווי
קנדיד - וולטר
9 סיפורים - סלינג'ר
תמונתו של דוריאן גריי - וויילד (הארבעה האלה הם למטרת כתיבת סמינריון)
וכעת, אחרי שנגמר שבוע הספר, הנה אני מתחייבת שוב: אני לא אקנה אף ספר עד שאני אגמור לפחות 50% מהערימה שמחכה לי, שיעברו שלושה חודשים, מה שיבוא קודם. סה פיני! אני אוכיח לרכושנות הזו שאני חזקה ממנה.
הנה עוד משהו נחמד שקרה: אתמול היה השיעור האחרון לתואר. בזמן כפול מהראוי והמקובל השלמתי את התואר שלי, עכשיו חסר סמינריון אחד ובחינת גמר, ואני אכן אגמור את הלימודים, כפי שהתחייבתי בפני עצמי כשהתחלתי. יש בזה הקלה מסוימת, מצד שני, אני כבר מתחילה לחשוב מה אני אלמד, מצד שלישי, נראה לי שהשנה הבאה תהיה שנה של שינויים גדולים, וכדי שהם יקרו ראוי שאפסיק להתחבא מאחורי סטטוס נעים להפליא של סטודנטית, ואתחיל לחיות. אני כבר גדולה ויכולה, הזמן הגיע.
המפ, זה לא אמור היה לצאת עגמומי. יצא לי עגמומי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
