לשאוף לנשוף

בין שאר מפעליי התעסוקתיים נמנה תמלול כל מיני תוכניות בעברית. נו, הכתוביות האלה שיש שם למטה גם כשהתוכנית בעברית? אני!

זה נחמד, לתמלל, אמנם זו עבודה לא קלה - עשר דקות של תוכנית מקבילות לשעת עבודה שלי + צפייה סופית שאורכת בערך פי שניים מאורך התוכנית, אבל זה עדיין נחמד. לאחרונה אני מתמללת את התוכנית של ארז בן הרוש ומיכאל הנגבי, "פפרצי", וגיליתי דבר מסעיר: יש במדינה הזו המוני סלבס שאין לי מושג ירוק מי הם. למשל, חן שילוני, אלון ליטבק, אביב אלוש. אני מרגישה קצת זקנה בגלל זה.

הבעיה השנייה בתמלול התוכנית הספציפית הזו היא שעולמי התרבותי יורד לטמיון, עכשיו כל שיחה אתי נפתחת ב"אז בפפרצי 8 רוברטו בן שושן אמר..." או, "ידעתם שג'ייסון דנינו הולט...?" או כמו שאמרה רוניבק במבט מתחלחל, "אריאלה, מה קורה לך?!".

מצד שני, אני לא מטרידה מינית כל כלב שעובר ברחוב, כך שאני עדיין אופטימית.

אם יש לכם שאלות על הדס מורנו או גיא אריאלי, למשל, מי אלה? תזכרו, אני מתמללת אותם, יס יס.

ובכ"ז, שלא תחשבו שעולמי התרבותי באמת קרס: לילה טוב ובהצלחה. בבימויו של קלוני שמתגלה כאיש הרבה יותר מוכשר מכפי שראוי שגבר כל כך נאה וגברי ומהמם יהיה (סליחה, הלכתי להביא טישו) הוא סרט ממש טוב. הוא עוסק בתקופת המקרתיזם בארה"ב, מעניין, מעורר מחשבה, שחקנים מעולים (אפילו טי-בג מפריזון ברייק בתפקיד זעיק, חמוד שכמותו). אם בא לכם על סרט לא אופייני, בשחור לבן, שיעשה קצת התעמלות לתאי המוח ושרירי המוסר, תלכו לראות.

ואם כבר שרירי מוסר: תזכרו, אנשים הם חפים מפשע עד שהוכחה אשמתם, וכמה שזה מעצבן, עדיף שמאה אנשים ישתחררו ולא שחף מפשע אחד ישב בכלא. זו שיטה מסריחה, אבל היא הטובה ביותר שיש לנו. קלישאות, כן, אבל זה זמן ראוי לחשוב עליהן, לפני שמאשימים ולפני שמאמינים להאשמות.