לשאוף לנשוף

גגגררר. עכשיו 17:46, וחוץ מאשר כדי לאכול (עוד פעם חומוס, אני חוששת שמאוד בקרוב העור שלי יראה כמו עיסה אפרפרה, מונדייה), מ-11:00 עד עכשיו עבדתי ברצף. אני אוהבת ימים עמוסים כאלה, כשכל שנייה נופל משהו אחר וכולם לחוצים. אבל עכשיו אפשר קצת להישען ולנוח, גם זה נחמד, להרגיש שאני ראויה למנוחה הזו. עוד מעט אני אצא לסיגריה, אולי אפילו פיפי? לא, לא נראה לי שצריך להגזים.

אתמול בערב הבלונדיני דפק אצלי בדלת, לא הבנתי מה פתאום הוא קופץ לבקר אותי, אבל הוא נכנס לחדר ואמר, "יש לי משהו שאת חייבת להריח!", והוציא מהכיס שקית קטנה עם גאנג'ה. האמת שגאנג'ה נראתה מצוין, ממש כמו בצילומים של קופי שופס. מייד התכוונתי לשלוף פרחון כדי לעשות ג'וינט, אבל הוא חבט לי ביד, ואמר בחומרה, "זה כבר משולם, תעזבי את זה". תהיתי במרמור למה הוא נותן לי להריח אם אני לא יכולה לגעת, אז הוא אמר שהוא רצה ללמד אותי איך מריח חומר איכותי. כאילו, איזו רוע לב.

לפיצוי הוא הסכים שנעשה ג'וינט מחומר אחר שהיה אצלו. בדיוק כשגלגלתי נכנס השאטני, והיה מאוד מבסוט למראה המשואה שעמדה להיות מונפת באוויר. קצת מוזר לעשן עם אחיי הקטנים (טוב נו, הצעירים), כבר הייתי אמורה להתרגל לזה לפני שנים, אבל תמיד יש לי הרגשה שאני מוציאה אותם לתרבות רעה.

אבל זה לא ההיי-לייט של הערב, וגם לא זה ששלושתנו עלינו אחר-כך לבית של ההורים ושוחחנו בשום-שכל עם הדודים מנתניה. ההיי-לייט היה ששכחתי את ניקולאי ליד המחשב, בעצם, לא שכחתי, זה המקום הטבעי שלו.

הבלונדיני נכנס, ושאל, "מה זה הדבר הכחול הזה?", ואני, לא ידעתי מה לעשות קודם, להסמיק, להתבלבל או לקבור את עצמי מתחת לבלטות. עכשיו, לא תגידו שיש לו טאקט לבהמה, במשך כמה דקות נאלצתי לשמוע הרצאה של "נו באמת אריאלה,  מילא שיש לך כזה, שחמור מספיק, אבל למה הוא ליד המחשב? ולמה את משאירה אותו גלוי", ובמקום שיהיה לי העוז להגיד, "כי זה הבית שלי, כאילו דה?", המשכתי להסמיק ולייחל שיקרה משהו שיגרום לו לסתום את הפה (ועכשיו אני לא זוכרת איפה החבאתי את ניקולאי).

ועכשיו לפינת היכנע:

כיצד תרדי חצי קילו תוך חמש דקות? (העצה הזו טובה רק אם יש לכן משקל שעובד ביחידות של מאה גר): קומי בבוקר, נעלי נעלי בית, ולפני הפיפי רוצי להישקל. אחר הפיפי והמקלחת הישקלי שוב, עירומה. מובטחת ירידה של לפחות 200 גר', אבל הכל תלוי בכן! אני לפני השקילה הראשונה לובשת גם חלוק מגבת כבד, ומחזיקה ספר עב-כרס. עובד כמו קסם, ולמרבה הטפשות, גם מעודד כל יום מחדש.