לשאוף לנשוף

היום הייתי ב"תרבוטון" נגמרו הטושים הדקים לשקפים (קשור לגרפיקות, לא מאוד מסעיר). אז קניתי שישה, בשלושה עוביים שונים.

רציתי להסתובב עוד קצת, חנויות של מכשירי כתיבה הן החנויות השניות הכי אהובות עליי, אחרי חנויות ספרים. הסתכלתי בדפי קלסר, במילוי לעט הנובע ובעטים 0.4, ופתאום הבנתי שאין לי למה לקנות את הדברים האלה. בשנה הבאה אני לא אלמד באוניברסיטה, זהו, נגמר. אני לא יודעת כל כך מה מה לעשות אם אני לא לומדת. איזו סיבה תהיה לי להתלבש יפה פעמיים בשבוע, לנסוע לתל אביב ואז לסדר לעצמי לו"ז חברתי עמוס? אני לא סטודנטית יותר. כמה משונה. תמיד הייתי סטודנטית, מגיל 21 והלאה, זהו? עכשיו אני כבר גדולה? ואיך אנשים גדולים לומדים דברים חדשים? זה קצת מלחיץ אותי. מצד שני, אני אוכל ללמוד כל מיני דברים אחרים, שדורשים פחות מחויבות, מצד שלישי, די, מספיק, עכשיו אני רוצה ללכת בשביל שאני לא מכירה. הגיע הזמן לסגור את הדלת הזו, לעת עתה.

לא עוד מכשירי כתיבה.